שש מילים שמגדירות את הבחירות
חוק יסוד: הכנסת קובע שהבחירות יהיו כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. כלליות — כל אזרח מגיל 18 רשאי להצביע. ארציות — כל המדינה היא אזור בחירה אחד, ולא מחלקים אותה למחוזות. ישירות — האזרחים בוחרים בעצמם את הרשימות לכנסת. שוות — לכל קול אותו משקל, בלי קשר לעושר, למוצא או למקום מגורים. חשאיות — אף אחד לא יודע במה בחרתם. יחסיות — כל רשימה מקבלת מושבים לפי חלקה בקולות.
בחירות רגילות לכנסת מתקיימות אחת לארבע שנים, אבל לפעמים מקדימים אותן, למשל כשהכנסת מחליטה לפזר את עצמה.
מה קורה ביום הבחירות
יום הבחירות הוא יום שבתון, כדי שכולם יוכלו להגיע להצביע. כל בוחר הולך לקלפי שאליה שובץ, עם תעודה מזהה. חברי ועדת הקלפי מוצאים את שמו ברשימת הבוחרים ונותנים לו מעטפה. מאחורי פרגוד — מחיצה שמסתירה אותו מכולם — הוא בוחר פתק של רשימה אחת, מכניס אותו למעטפה ומשלשל אותה לקלפי. יש גם קלפיות מיוחדות, למשל לחיילים בבסיסים ולמאושפזים בבתי חולים.
בסוף היום סופרים את הקולות, וועדת הבחירות המרכזית מפרסמת את התוצאות. כל מושב בכנסת נקרא מנדט.
מצביעים לרשימה, לא לאדם
בבחירות לכנסת מצביעים בעבור רשימה ולא בעבור מועמד יחיד. כל מפלגה מגישה רשימה מסודרת של מועמדים, ואם הרשימה זוכה, למשל, בעשרה מנדטים, עשרת הראשונים בה נכנסים לכנסת. כדי להיות מועמד לכנסת צריך להיות בן 21 לפחות.
כדי להיכנס לכנסת רשימה צריכה לקבל לפחות 3.25% מהקולות הכשרים. זה נקרא אחוז החסימה, והוא נקבע בגובה הזה בשנת 2014. רשימה שלא עברה את הרף לא מקבלת אף מנדט. המטרה היא למנוע מצב שבו הכנסת מתפצלת להרבה מאוד רשימות קטנות.
זכות ולא חובה
בישראל ההצבעה היא זכות ולא חובה, ואין עונש למי שלא הצביע. ובכל זאת, מי שלא מצביע משאיר לאחרים להחליט בשבילו. לכן רבים רואים בהצבעה חלק חשוב מהאחריות האזרחית.
ילדים עדיין לא מצביעים לכנסת, אבל הם יכולים ללמוד על הבחירות, לשאול שאלות ולשוחח עם ההורים על השיקולים שלהם. הם יכולים גם להשתתף בבחירות בבית הספר — לוועד הכיתה ולמועצת התלמידים — ולתרגל שם את מה שיעשו כשיגיעו לגיל 18.
מי שומר על הבחירות
את הבחירות מארגנת ועדת הבחירות המרכזית. היא מאשרת את הרשימות שמתמודדות, דואגת לקלפיות ולפתקים ומפרסמת את התוצאות הרשמיות. בוועדות הקלפי יושבים נציגים של רשימות שונות, כדי שכל אחת מהן תוכל לוודא שהכול מתנהל בהגינות ושאיש אינו מרמה.
יש גם כללים שנועדו להגן על חופש הבחירה: אסור לקנות קולות בכסף או במתנות, ואסור לאיים על בוחר כדי שיצביע בדרך מסוימת. הכללים האלה שומרים על העיקרון שכל אזרח מחליט בעצמו, בחופשיות ובלי לחץ. ומי שחושב שהתגלתה בעיה בניהול הבחירות יכול לפנות לוועדה ולבקש שתבדוק אותה.