ברוב המדינות הדמוקרטיות חיים מיליוני אנשים, ולכן אי אפשר שכולם יצביעו על כל חוק. הפתרון הוא לבחור נציגים: אנשים שתפקידם ללמוד את הנושאים, לדון בהם ולהחליט בשם הציבור. בישראל האזרחים בוחרים את 120 חברי הכנסת, והם מחוקקים את החוקים, מאשרים את התקציב ומפקחים על הממשלה.
הנציגים לא מקבלים כוח לתמיד. הבחירות חוזרות בזמנים קבועים, ואם הציבור לא מרוצה מהנציגים, אפשר להחליף אותם בבחירות הבאות — בלי אלימות ובלי מהפכה. כך הנציגים צריכים לתת דין וחשבון לציבור שבחר בהם. זה ההבדל הגדול בין דמוקרטיה ייצוגית לבין דיקטטורה, שבה העם לא יכול להחליף את השליטים.
גם בדמוקרטיה ייצוגית לאזרחים יש תפקיד בין הבחירות: להתעניין, להביע דעה, לפנות לנבחרי הציבור ולהשתתף בפעילות בקהילה. טעות נפוצה היא לחשוב שהאזרח ״סיים את התפקיד״ ביום הבחירות.