הדרך המקובלת לאבירות התחילה בגיל שבע בערך, כ״נער משרת״ בטירה של אדון; בגיל ארבע־עשרה בערך נעשה הנער ל״נושא כלים״ של אביר; ובגיל עשרים ואחת בערך הוסמך לאביר בטקס שבו האדון נגע בכתפו בחרב. סוס מלחמה ושריון עלו הון, ולכן רוב האבירים באו ממשפחות עם אדמה.
לפי ״קוד האבירות״ האביר היה אמור להיות אמיץ, נאמן, מגן על חלשים ומנומס. במציאות רבים לא עמדו בכך, ואבירים במסעי הצלב פגעו גם בקהילות יהודיות. האגדות על המלך ארתור ואבירי השולחן העגול נכתבו מאות שנים אחרי התקופה, ומציגות אידיאל יותר ממציאות.

