הינשופה שהתעוררה ביום

בחור עגול בגזע של עץ אלון זקן גרה ינשופה בשם עופרה. היו לה עיניים צהובות וגדולות, נוצות בצבע של שוקולד חלב, וראש שיכול להסתובב כמעט סביב עצמו. כמו כל הינשופים, עופרה ישנה ביום וערה בלילה.

יום אחד, באמצע הצהריים, עבר מתחת לעץ עגלון עם עגלה חורקת. "חריק! חריק!" עופרה פקחה עין אחת, ואחר כך את השנייה. האור בחוץ היה כל כך חזק שהיא מצמצה שלוש פעמים. "אז ככה נראה היום," היא אמרה לעצמה. "אולי אציץ רק לרגע."

🦋עופרה עפה מהחור ונחתה על ענף נמוך. העולם של היום היה רועש וצבעוני. פרפרים כתומים ריחפו בין הפרחים, דבורים זמזמו, וציפורים קטנות צייצו בלי הפסקה. "מי את?" שאלה לטאה שהשתזפה על אבן חמה. "אני עופרה," אמרה עופרה. "בדרך כלל אני ערה בלילה." "בלילה?" הלטאה פתחה את הפה בתדהמה. "אבל בלילה קר וחשוך! מה כבר אפשר לעשות בלילה?"

עופרה חשבה. "בלילה," היא סיפרה, "הירח מאיר את השדה באור כסוף. הקיפודים יוצאים לטייל, הצרצרים מנגנים, ופרחי היסמין נפתחים ומפיצים ריח מתוק. אני עפה בשקט מעל הכול ושומרת על היער." "וואו," אמרה הלטאה. "את זה לא ידעתי."

כל אחר הצהריים עופרה הסתובבה בעולם של היום. היא ראתה ילדים משחקים בכדור בשדה, שמעה פעמונים של עדר עיזים והביטה בשמש החמה שזזה לאט לאט מערבה. זה היה יפה, אבל העיניים שלה התעייפו מכל האור, והכנפיים שלה נעשו כבדות.

ליד שיח פורח היא פגשה צופית קטנה ונוצצת, שתחבה את המקור הדק שלה לתוך פרח אדום. "את ערה כל היום?" שאלה עופרה. "מהבוקר עד הערב," צייצה הצופית. "וכשהשמש שוקעת, אני הולכת לישון. ואת?" "אני בדיוק להפך," צחקה עופרה. "כשאת הולכת לישון, אני מתעוררת." "אז אנחנו כמו שתי שומרות," אמרה הצופית. "אחת ביום, ואחת בלילה."

בערב השמש שקעה, והשמיים נצבעו בוורוד ובסגול. פתאום כל העולם של היום התחיל להתכונן לשינה. הפרפרים התקפלו על העלים, הדבורים חזרו לכוורת, והלטאה נכנסה אל מתחת לאבן. "לילה טוב, עופרה," היא פיהקה. "תודה שסיפרת לי על הלילה."

ודווקא אז, כשכולם הלכו לישון, עופרה הרגישה איך העיניים שלה נפקחות לגמרי. האוויר נעשה קריר ונעים, הירח עלה מעל הגבעה, והצרצרים התחילו לנגן. "הנה," חייכה עופרה, "עכשיו זה הזמן שלי."

עופרה פרשה כנפיים ועפה מעל השדה, בשקט גמור, בלי רחש. היא עברה מעל הבית של הלטאה, מעל הכוורת של הדבורים, ומעל החלונות של הילדים, שכבר כיבו את האור. בכל חלון היא עצרה לרגע והציצה פנימה, לוודא שכולם במיטות.

🌙"היום ראיתי את העולם שלכם," היא לחשה. "ועכשיו אתם יכולים לישון בשקט. אני ערה, ואני שומרת." ואם תקשיבו טוב טוב, הלילה, אולי תשמעו מרחוק "הוּ הוּ" רך ושקט. זאת עופרה, שאומרת לכם לילה טוב.