הדג הקטן והירח

בבריכה קטנה ושקטה, בין שושנות מים ואבנים חלקות, גר דג קטן וכתום בשם נימי. כל היום נימי שחה: שחה ימינה, שחה שמאלה, שחה מתחת לעלים ושחה מעל האבנים. וכשהשמש שקעה, הוא נח ליד הצמחים, קרוב לאמא.

🐟לילה אחד, כשהבריכה הייתה חשוכה, ראה נימי משהו מיוחד. באמצע המים צף עיגול גדול, לבן ומאיר. "אמא," לחש נימי, "יש דג חדש בבריכה! דג עגול ומאיר!"

נימי שחה אל העיגול. "שלום," הוא אמר. "אתה רוצה לשחק?" העיגול לא ענה. הוא רק רעד קצת וזהר. נימי התקרב עוד קצת ונגע בו עם האף. פתאום העיגול התפזר לחתיכות קטנות של אור, שרקדו במים לכל הכיוונים.

"אוי!" נבהל נימי. "שברתי אותו!" הוא שחה אחורה ועצר. והנה, לאט לאט, כשהמים נרגעו, חתיכות האור הקטנות התחברו שוב, והעיגול חזר להיות שלם ועגול ומאיר, בדיוק כמו קודם.

🐸על עלה של שושנת מים ישבה צפרדע ירוקה וזקנה. "קְוָוה," היא צחקה. "זה לא דג, נימי הקטן. תרים את הראש ותסתכל למעלה." נימי שחה עד שקצה האף שלו יצא מהמים, והסתכל למעלה. ושם, גבוה גבוה בשמיים, היה עוד עיגול לבן ומאיר.

"זה הירח," אמרה הצפרדע. "הוא גר בשמיים, אבל הוא אוהב להסתכל בבריכה שלנו. מה שראית במים זה רק האור שלו, כמו במראה." "אז אי אפשר לשחק איתו?" שאל נימי. "אפשר להגיד לו לילה טוב," אמרה הצפרדע. "הוא תמיד מקשיב."

למחרת, באור היום, נימי שאל את הצפרדע עוד ועוד שאלות. "איפה הירח בבוקר?" "הוא נח, והשמש מאירה במקומו." "והוא יחזור?" "תמיד," אמרה הצפרדע. "כבר הרבה מאוד שנים הוא חוזר, ואני זוכרת אותו עוד מהימים שהייתי ראשן קטן עם זנב."

מאז, בכל ערב לפני השינה, נימי שחה אל אמצע הבריכה ולחש: "לילה טוב, ירח." והירח זהר לו בחזרה מתוך המים.

אבל לילה אחד הירח במים היה קטן מאוד, רק פס דק ועקום, כמו חיוך. ובלילה אחר הוא לא הופיע בכלל. השמיים היו מלאים עננים, והבריכה הייתה חשוכה. "אמא," אמר נימי בעצב, "הירח הלך. אולי הוא כבר לא אוהב אותי."

אמא שחתה לידו ועטפה אותו בסנפיר שלה. "הירח לא הלך," היא אמרה. "הוא מאחורי העננים. גם כשאנחנו לא רואים אותו, הוא שם, למעלה, ושומר עלינו. כמו שאני שומרת עליך גם כשאתה ישן ולא רואה אותי."

נימי חשב על זה. אחר כך הוציא את האף מהמים ולחש לעננים: "לילה טוב, ירח. אני יודע שאתה שם." ומאחורי העננים, כך נדמה לו, משהו זהר לרגע, חלש ושקט.

🌙נימי חזר אל הצמחים, התכרבל ליד אמא ועצם עיניים. המים התנדנדו לאט, כמו עריסה, ונימי הקטן נרדם — רגוע ושמח, כי ידע שהירח שומר עליו, גם כשלא רואים אותו.