הדובון שלא רצה לישון

🐻ביער גדול, בתוך מערה חמימה בין הסלעים, גרו אמא דובה ודובי, הדובון הקטן שלה. כל הקיץ דובי שיחק בחוץ: הוא טיפס על עצים, תפס דגים בנחל וליקק דבש מתוך כף היד.

אבל עכשיו העלים על העצים נהיו צהובים ואדומים ונשרו לאט לאט לאדמה. הרוח נעשתה קרירה, והשמש הלכה לישון מוקדם יותר בכל ערב. "דובי," אמרה אמא דובה, "החורף מגיע. הגיע הזמן לשינת החורף. נישן הרבה הרבה זמן, עד האביב."

"אבל אני לא עייף!" אמר דובי ומשך באוזן. "ואם אני אישן כל כך הרבה זמן, אני אפספס הכול!" אמא דובה חייכה. "בוא," היא אמרה, "נצא לטיול קטן לפני השינה. נראה מה עושים כל החברים שלך ביער."

הם יצאו מהמערה. ליד העץ הגדול הם ראו את הקיפוד. הקיפוד אסף עלים יבשים לערמה רכה והתכרבל בתוכה, עד שנראה כמו כדור קטן עם קוצים. "לילה טוב, דובי," פיהק הקיפוד. "גם אני הולך לישון עד האביב."

אחר כך הם עברו ליד הנחל. המים זרמו לאט יותר מאשר בקיץ, כמעט בלי קול. "גם הנחל מתכונן לחורף," לחשה אמא דובה. "הוא ינוח עכשיו, ובאביב יזרום שוב מהר ושמח."

🐿️על ענף גבוה ישב הסנאי. הוא הכניס את האגוז האחרון לחור בגזע העץ, התכסה בזנב הגדול והפרוותי שלו ועצם עיניים. "גם העץ הולך לישון," אמרה אמא דובה. "הוא הוריד את כל העלים שלו, כמו שאנחנו מורידים בגדים לפני המקלחת. באביב יצמחו לו עלים חדשים."

בדרך חזרה עברה מעליהם להקה של אווזי בר, גבוה גבוה, בצורה של חץ. "לאן הם עפים?" שאל דובי. "לארצות חמות," אמרה אמא דובה. "גם הם מתכוננים לחורף, כל אחד בדרך שלו. האווזים עפים רחוק, ואנחנו ישנים קרוב, בבית שלנו."

דובי הסתכל סביב. כל היער נעשה שקט. הציפורים כבר עפו לארצות חמות, הפרפרים נעלמו, ואפילו הרוח נשבה בעדינות, כמו לחישה. "אז אם כולם ישנים," אמר דובי לאט, "אני לא אפספס כלום?" "כלום," אמרה אמא דובה. "והכול יחכה לך: העצים, הנחל, הדבש וכל החברים. כשתתעורר, תהיה קצת יותר גדול וקצת יותר חזק."

דובי פיהק פיהוק גדול. "טוב," אמר, "אבל קודם אני רוצה להגיד לילה טוב." הוא עמד בפתח המערה ולחש: "לילה טוב, עץ. לילה טוב, נחל. לילה טוב, קיפוד וסנאי. נתראה באביב."

אחר כך הוא נכנס פנימה, אל המקום הכי חמים במערה, והתכרבל בתוך הפרווה הרכה של אמא. בחוץ התחיל לרדת שלג, פתית אחד ועוד פתית, לבן ושקט, וכיסה את היער כמו שמיכת פוך.

💤אמא דובה ליטפה את דובי בין האוזניים וזמזמה שיר שקט, שיר בלי מילים. ודובי הקטן, שבכלל לא היה עייף, נרדם עוד לפני שהשיר נגמר — וחלם על אביב ירוק, על דבש מתוק ועל כל החברים שמחכים לו.