🎨 ים בלי צבע כחול
לסבתא אסתר היה יום הולדת שמונים, ומיקה החליטה לצייר לה ציור. לא סתם ציור — את הים. סבתא גרה פעם ליד הים, ותמיד אמרה שהוא חסר לה. מיקה פרשה על שולחן המטבח דף גדול, הוציאה את צבעי הגואש ומילאה כוס מים.
היא פתחה את הצבע הכחול — ונעצרה. הצנצנת הייתה כמעט ריקה. רק שכבה דקה ויבשה בתחתית, שבקושי צבעה פס אחד קטן. מיקה חיפשה במגירה, בארגז היצירה ואפילו בתיק של בית הספר. אין כחול. והחנויות כבר היו סגורות.
"אי אפשר לצייר ים בלי כחול," אמרה מיקה לאמא, והרגישה שהעיניים שלה מתמלאות בדמעות. אמא התיישבה לידה. "את בטוחה? הים תמיד כחול?" מיקה פתחה את הפה לענות — ועצרה. היא נזכרה בטיול לחוף בחורף, כשהים היה אפור כמו עופרת. ובבוקר אחד בקיץ, כשליד החוף הוא היה ירוק ושקוף. ובערב אחד...
"בשקיעה," היא אמרה לאט, "הים היה כתום. וורוד. ובמקומות מסוימים — זהב." אמא חייכה. "אז אולי הים שלך לא צריך להיות כחול."
מיקה התחילה לנסות. היא ערבבה צהוב עם קצת אדום וקיבלה כתום חם. היא הוסיפה לבן, ויצא אפרסק רך. אדום עם לבן נתן ורוד, ובמקום שבו הוורוד נגע בצהוב שעוד לא התייבש נוצר פס חדש, בצבע שאין לו שם. "אני קוראת לו מנגו־שקיעה," הכריזה מיקה.
היא ציירה את השמיים בכתום עמוק, ואת השמש חצי שקועה, עגולה ואדומה. את הים היא ציירה בפסים: ורוד, אפרסק, זהב, ושוב ורוד. ואת הכחול הקטן שנשאר בצנצנת היא שמרה לסוף, והשתמשה בו בזהירות לצל של סירה קטנה ורחוקה. בסוף היא הוסיפה שתי דמויות קטנות על החוף, יד ביד: אחת גבוהה ואחת קטנה.
כשהציור התייבש, מיקה הסתכלה עליו מרחוק. הוא לא היה כמו הים מהספרים. הוא היה חם וזוהר, כמו רגע אחד מיוחד שקורה רק פעם ביום. "זה הים הכי יפה שציירתי," היא לחשה בהפתעה.
במסיבה, סבתא אסתר פתחה את הגליל לאט. היא הסתכלה על הציור זמן ארוך, בלי לומר מילה. ואז הניחה יד על הלב. "ככה הוא נראה מהמרפסת שלי," אמרה בשקט, "כל ערב, לפני חמישים שנה. בדיוק בשעה הזאת. איך ידעת?" מיקה חייכה. "לא היה לי כחול," היא הודתה. סבתא צחקה ונישקה אותה. "לפעמים," אמרה, "מה שחסר לנו מוביל אותנו בדיוק למקום הנכון. ומי אלה שעל החוף?" "את ואני," אמרה מיקה.
באותו לילה מיקה שכבה במיטה, והאצבעות שלה עוד היו קצת כתומות. היא חשבה על כל הצבעים שעוד לא ניסתה — אולי לצייר עץ בלי ירוק, או לילה בלי שחור. מחוץ לחלון השמיים היו בצבע כחול כהה, כמעט סגול, ומיקה חייכה: עכשיו היא ידעה שגם הם, בעצם, אף פעם לא רק בצבע אחד. היא עצמה עיניים, ובחלום שלה הים היה בכל הצבעים יחד.