🌿 לילה בסוכה
שבוע לפני סוכות הוציא אבא מהמחסן את הקורות, את הבדים הלבנים ואת מחצלת הסכך. כל המשפחה ירדה לחצר. אבא חיבר את הקורות, אמא מתחה את הבדים, ואלון עזר להחזיק ולהעביר ברגים. עד הצהריים עמדה בחצר סוכה: ארבעה קירות לבנים, פתח אחד, ומעל — הסכך, קנים יבשים שמבעדם מציצים השמיים.
אחר כך באו הקישוטים. אלון גזר שרשראות נייר צבעוניות והדביק אותן טבעת בתוך טבעת. אמא תלתה רימונים ותפוזים על חוטים, ואבא חיבר שרשרת של נורות קטנות. על הקיר אלון תלה ציור שצייר בגן: ארבעת המינים — לולב, אתרוג, הדסים וערבות — ומעליהם באותיות גדולות: "חג שמח!"
בערב החג ישבו כולם בסוכה לארוחה. סבא וסבתא באו, וגם הדודה עם התאומים, והשכנה מהקומה השלישית, שאין לה סוכה משלה. השולחן היה צפוף, הכיסאות נגעו זה בזה, ואף אחד לא התלונן. "סוכה טובה," אמר סבא, "היא סוכה שתמיד יש בה מקום לעוד אורח."
בין המנות סיפרה סבתא איך בילדותה בנו סוכה על הגג, עם סדינים ישנים ועם ענפי דקל שאבא שלה סחב מהשדה. "בלילה אחד הרוח הפילה קיר שלם," היא צחקה, "וכולנו המשכנו לאכול כאילו כלום." התאומים צחקו כל כך, שאחד מהם כמעט נפל מהכיסא.
"אבא," שאל אלון אחרי הקינוח, "אפשר לישון פה הלילה? בסוכה?" אבא ואמא החליפו מבט. "לילה אחד," אמר אבא. "ואני אישן איתך."
הם פרשו מזרנים על הרצפה, הביאו שקי שינה וכריות, ואלון הביא גם את הפנס ואת הדובי. כשכל האורחים הלכו הביתה, החצר נעשתה שקטה. הנורות הקטנות כבו, ונשאר רק האור של הירח, שהיה כמעט מלא.
אלון שכב על הגב והסתכל למעלה. מבעד לסכך נראו חתיכות קטנות של שמיים כהים, וכוכבים מנצנצים ביניהן. "בגלל זה משאירים רווחים בסכך?" שאל. "כן," אמר אבא. "כדי שנזכור שאנחנו בבית ארעי, בית קטן לשבוע אחד. ושנראה את הכוכבים, כמו שראו אותם לפני אלפי שנים, כשבני ישראל הלכו במדבר וישבו בסוכות."
הרוח נשבה קצת, והבדים הלבנים התנפחו ונרגעו, כמו שמיכה שנושמת. הרימונים התנדנדו על החוטים. מאיפשהו בחצר עלה ריח של עלי ערבה, ומהשיחים נשמע צרצר, ואחריו עוד אחד.
"אבא," לחש אלון, "זה מרגיש כמו לישון בחוץ, אבל גם בבית." "בדיוק," לחש אבא. "זה הקסם של הסוכה. קירות דקים, גג עם רווחים — ובכל זאת, כשהמשפחה בפנים, זה בית."
אלון התחיל לספור את הכוכבים שבין הקנים. אחד, שניים, שלושה... אחד מהם הבהב, כאילו הוא קורץ. הוא שמע את הנשימות הרגועות של אבא, את הצרצרים ואת הרוח בבדים.
"לילה טוב, סוכה," לחש אלון. "לילה טוב, כוכבים." ואחרי הכוכב השביעי — או אולי השמיני — הוא נרדם, בבית הקטן עם הגג של השמיים, כשהירח מאיר עליו מבעד לסכך.