לפי הסיפור בספר בראשית, יעקב ועשו היו תאומים, ועשו נולד ראשון — ולכן היה הבכור. יום אחד חזר עשו עייף מהשדה, וראה את יעקב מבשל נזיד עדשים אדום. הוא ביקש לאכול, ויעקב ביקש ממנו בתמורה את הבכורה. עשו הסכים, ולפי הסיפור ״ויבז עשו את הבכורה״ — כלומר זלזל בה. מכאן גם שמו הנוסף ״אדום״.
בהמשך, בעצת רבקה, קיבל יעקב מיצחק העיוור את הברכה שנועדה לעשו, ועשו כעס מאוד. יעקב ברח לחרן, ורק אחרי שנים רבות נפגשו האחים והתפייסו. בתנ״ך יש עוד סיפורים שבהם הצעיר מקבל מעמד חשוב: יוסף ודוד, למשל, לא היו הבכורים במשפחותיהם.
גם המכה העשירית במצרים הייתה מכת בכורות. לכן, לפי התורה, הבכורים בישראל נחשבים מיוחדים, ומכאן מנהג ״פדיון הבן״ לבן בכור. טעות נפוצה היא לבלבל בין הבכורה לבין הברכה: הבכורה נמכרה בנזיד העדשים, והברכה נלקחה מאוחר יותר, בסיפור אחר.