לפי הסיפור, משה ואהרן באו אל פרעה וביקשו ממנו לשלח את העם. פרעה סירב, ואז התחילו המכות: המים ביאור הפכו לדם, צפרדעים מילאו את הבתים, כינים הציקו לאדם ולבהמה, ערוב — חיות רעות — פשט בארץ, דבר פגע במקנה, שחין פגע בעור, ברד הרס את השדות, ארבה אכל את מה שנשאר, חושך כיסה את מצרים, ובמכה העשירית מתו בכורות מצרים.
אחרי רוב המכות פרעה הבטיח לשחרר את העם, אבל כשהמכה נגמרה — שינה את דעתו. התורה מתארת את ליבו של פרעה כ״כבד״ או ״חזק״, כלומר עקשן. רק אחרי מכת בכורות, בלילה שבו בני ישראל אכלו את קורבן הפסח, פרעה שחרר אותם.
בהגדה של פסח מונים את המכות, ונוהגים להטיף טיפה של יין על כל מכה. בהגדה מופיע גם סימן לזכירת המכות שחיבר רבי יהודה: דצ״ך עד״ש באח״ב — ראשי התיבות של עשר המכות לפי הסדר.