נביא בגלות
יחזקאל בן בוזי הכוהן היה בין היהודים שהוגלו לבבל עוד לפני שבית המקדש נחרב, יחד עם המלך יהויכין. הוא חי בין הגולים ליד נהר כבר, ושם קיבל את נבואתו. כך הוא שונה מישעיהו ומירמיהו, שניבאו בירושלים: יחזקאל דיבר אל אנשים שכבר איבדו את ביתם.
בהתחלה יחזקאל מזהיר שגם ירושלים תיחרב, והגולים מתקשים להאמין. כשמגיעה הידיעה שהעיר אכן נפלה, הנבואות שלו משתנות, והוא מתחיל לנחם את העם ולתאר עתיד של שיבה ובנייה מחדש.
גם יחזקאל, כמו ירמיהו, השתמש במעשים סמליים. פעם צייר את ירושלים על לבנה והקים סביבה ״מצור״ קטן, כדי להמחיש את המצור שיבוא. פעם אחרת גילח את שערו וחילק אותו לשלושה חלקים, כסמל לגורל תושבי העיר.
מעשה המרכבה
הספר נפתח בחזון מופלא ומסתורי: סערה, ענן גדול ואש, ובתוכם יצורים בעלי ארבע פנים וארבע כנפיים, וגלגלים מלאים עיניים. מעל כל אלה רואה יחזקאל כיסא ודמות של כבוד. החזון הזה נקרא ״מעשה המרכבה״.
חז״ל ראו בחזון הזה סוד עמוק, ונהגו ללמוד אותו בזהירות רבה. את הפרק הראשון של יחזקאל קוראים כהפטרה בחג השבועות — חג מתן תורה, שגם בו, לפי המסורת, נגלה אלוהים לעם.
העצמות היבשות
החזון המפורסם ביותר בספר הוא חזון ״בקעת העצמות היבשות״. יחזקאל רואה עמק מלא עצמות יבשות, ונשאל: האם העצמות האלה יכולות לחיות? הוא מנבא אליהן, והן מתקרבות זו לזו, מתכסות בגידים, בבשר ובעור, ולבסוף נכנסת בהן רוח והן קמות על רגליהן — ״חיל גדול מאוד מאוד״.
הספר מסביר שהעצמות הן משל לעם ישראל בגלות, שהרגיש כאילו ״יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו״. החזון אומר שהעם יקום לתחייה וישוב לארצו. את החזון הזה קוראים כהפטרה בשבת חול המועד פסח, והביטוי ״אבדה תקוותנו״ שימש השראה למילים ״עוד לא אבדה תקוותנו״ בהמנון ״התקווה״.
לב חדש ומקדש חדש
יחזקאל מדגיש רעיון חשוב: כל אדם אחראי למעשיו. בן לא נענש על חטאי אביו, ומי שמשנה את דרכו לטובה יכול להתחיל מחדש. הוא מתאר כיצד אלוהים ייתן לעם ״לב חדש ורוח חדשה״, ויחליף את ״לב האבן״ ב״לב בשר״.
יחזקאל ראה את עצמו כ״צופה״ — שומר שעומד על החומה ומזהיר מפני סכנה. לפי דבריו, אם הצופה מזהיר והעם אינו שומע, האחריות על העם; אבל אם הצופה שותק, האחריות עליו. כך הבין את תפקידו של נביא.
הפרקים האחרונים של הספר מתארים בפירוט רב חזון של בית מקדש עתידי בירושלים ושל חלוקת הארץ מחדש בין השבטים. הספר מסתיים בשם חדש לירושלים: ״ה׳ שמה״.
השם הזה פירושו שאלוהים נמצא בעיר. כך ספר שהתחיל בחזון רחוק בגלות, ליד נהר בבבל, מסתיים בחזון של עיר שבה שוב יש נוכחות אלוהית.