החזה הוא הסגנון האיטי ביותר מבין הארבעה, אבל גם אחד הנוחים: אפשר להרים את הראש לנשום בכל תנועה ולראות לאן שוחים. לכן רבים שוחים אותו בים ובבריכה גם כשהם לא מתחרים. סוד התנועה הוא התזמון: משיכה בידיים, נשימה, בעיטה — ואז ״החלקה״ קצרה כשהגוף ישר.
בתחרות, שתי הידיים ושתי הרגליים חייבות לזוז יחד ובאותה צורה, וגוגעים בקיר בשתי ידיים יחד. במעורב אישי, החזה הוא הסגנון השלישי, אחרי פרפר וגב.
בחזה צריך להיזהר מ״בעיטת מספריים״ — כשהרגליים זזות כל אחת לכיוון אחר. בתחרות זו טעות שפוסלת, ובשחייה רגילה היא פשוט פחות יעילה. מדריך טוב יתקן אותה מוקדם.