מיקרו־כבידה היא התחושה של חוסר משקל שיש לאסטרונאוטים במסלול. היא לא נובעת מהיעדר כוח משיכה, אלא מכך שהם והחללית ״נופלים״ יחד סביב כדור הארץ.
בגובה של תחנת החלל כוח המשיכה חזק כמעט כמו על הקרקע — כ־90 אחוזים ממנו. אילו בנו מגדל בגובה 400 ק״מ ועמדו עליו, היו מרגישים כמעט כרגיל. אבל התחנה לא עומדת: היא נופלת סביב כדור הארץ כל הזמן. כשהכול נופל יחד, באותה מהירות, שום דבר לא ״לוחץ״ על הרצפה — ולכן הכול מרחף.
לריחוף יש השפעות על הגוף: השרירים והעצמות נחלשים, הנוזלים בגוף עולים לראש והפנים נראים נפוחים מעט, ועמוד השדרה מתארך. לכן מתאמנים כשעתיים ביום. גם להבה בחלל נראית אחרת — עגולה וכחולה, כי בלי ״למעלה״ האוויר החם לא עולה.
💡 איך זוכרים? ריחוף בחלל = נופלים יחד, לא ״אין כוח משיכה״.
1. למה אסטרונאוטים מרחפים בתחנה?
2. כמה חזק כוח המשיכה בגובה תחנת החלל?
3. איך נראית להבה בחלל?
איך זוכרים מה זה מיקרו־כבידה (ריחוף)?
ריחוף בחלל = נופלים יחד, לא ״אין כוח משיכה״.
אילו מושגים קשורים למיקרו־כבידה (ריחוף)?
מסלול (אורביט), תחנת החלל הבינלאומית, אסטרונאוט. ההגדרה הקצרה של כל אחד מהם מופיעה למעלה, ומכל אחד יש קישור לעמוד משלו.
