עץ הזית
מידע · כיתה ד׳ · 6 שאלות
עץ הזית הוא אחד העצים הוותיקים והחשובים בארץ ישראל. הוא גדל כאן כבר אלפי שנים, והוא אחד משבעת המינים שהארץ נשתבחה בהם, יחד עם החיטה, השעורה, הגפן, התאנה, הרימון והתמר.
הזית הוא עץ ירוק־עד: העלים שלו לא נושרים בחורף. העלים צרים וקשים, ירקרקים מלמעלה וכסופים מלמטה. כשהרוח נושבת, העץ כולו נראה כאילו הוא מנצנץ בכסף. העלים הקשים עוזרים לעץ לשמור על המים שבתוכו, ולכן הוא מסתדר היטב בקיץ החם והיבש שלנו.
הזית יכול לחיות מאות שנים, ויש בארץ עצים שגילם מוערך באלף שנים ויותר. הגזע של עץ זקן עבה, מפותל ומלא חורים, ולפעמים נראה כמו פסל.
עצי זית יכולים לגדול גם בלי השקיה רבה, ולכן נטעו אותם חקלאים כבר בימי קדם על מדרונות ההרים. כדי שהאדמה לא תיסחף בגשמים, בנו להם טרסות — מדרגות של אבן על צלע ההר. את הטרסות האלה אפשר לראות עד היום בהרי יהודה ובגליל.
הפירות — הזיתים — מבשילים בסתיו. בתחילה הם ירוקים, ובהמשך רבים מהם מכהים לסגול ולשחור. בעונת המסיק אוספים את הזיתים: פורשים יריעות מתחת לעץ ומנערים את הענפים, והזיתים נופלים. בעבר המסיק היה עבודה של כל המשפחה, ולפעמים של כל הכפר יחד.
אי אפשר לאכול זיתים ישר מהעץ, כי הם מרים מאוד. כדי להפוך אותם לטעימים, משרים אותם במים ובמלח במשך שבועות. את רוב הזיתים מביאים לבית בד, שם כותשים וסוחטים אותם ומפיקים מהם שמן זית.
בעבר השתמשו בשמן הזית לא רק לבישול, אלא גם להדלקת נרות ומנורות. גם היום עץ הזית הוא סמל של שלום ושל חיבור לאדמה.

