🪓 החוטב הישר

ביער גדול, ליד נהר רחב, גר חוטב עצים עני. כל בוקר יצא עם הגרזן הישן שלו, כרת ענפים יבשים ומכר אותם בשוק. הגרזן הזה היה הרכוש היקר ביותר שלו. הידית שלו הייתה שרוטה, והלהב כבר לא היה חד כמו פעם, אבל החוטב שמר עליו היטב. 🔊

יום אחד, כשחטב עץ על גדת הנהר, החליק הגרזן מידיו ונפל למים העמוקים. החוטב התיישב על אבן ובכה. "בלי הגרזן," אמר, "איך אפרנס את המשפחה שלי?" 🔊

פתאום הופיע לידו זקן עם זקן לבן ארוך. "למה אתה בוכה?" שאל. החוטב סיפר לו מה קרה. הזקן נכנס לנהר ויצא ממנו כשבידו גרזן מזהב, שנוצץ בשמש. "זה הגרזן שלך?" "לא," ענה החוטב, "שלי היה עשוי מברזל." 🔊

הזקן נכנס שוב למים ויצא עם גרזן מכסף. "אולי זה?" "גם זה לא שלי," אמר החוטב. בפעם השלישית הוציא הזקן את הגרזן הישן, עם הידית השרוטה. "זה הגרזן שלי!" קרא החוטב בשמחה. 🔊

"אתה אדם ישר," אמר הזקן. "בגלל זה תקבל את שלושת הגרזנים." וכך היה. החוטב חזר הביתה עם שלושת הגרזנים על הכתף. את גרזן הזהב ואת גרזן הכסף מכר, ובכסף קנה לילדיו בגדים חמים לחורף ושק קמח גדול. את הגרזן הישן השאיר לעצמו, והמשיך לחטוב בו עצים בכל בוקר, כמו קודם. 🔊

השמועה עברה בכפר. שכן חמדן אחד שמע את הסיפור, הלך לנהר וזרק את הגרזן שלו למים בכוונה. כשהופיע הזקן והוציא גרזן מזהב, צעק השכן מיד: "זה שלי! זה שלי!" הזקן הביט בו בעצב, נעלם עם גרזן הזהב — והשכן נשאר בלי שום גרזן. 🔊