🕯️ הלילה שבו נפל החשמל

הסערה התחילה אחרי ארוחת הערב. הרוח שרקה בין הבניינים, והגשם הכה בחלונות בכל הכוח. יובל בדיוק התחיל לשחק במחשב, כשפתאום — טראח! — רעם חזק הרעיד את הבית, והכול נהיה חשוך. גם פנסי הרחוב בחוץ כבו. 🔊

"נפל החשמל," אמרה אמא בשקט, והדליקה את הפנס בטלפון. אבא הוציא מהמגירה נרות וגפרורים. תוך דקות ספורות עמדו על השולחן בסלון ארבעה נרות, והאור הצהוב שלהם ריצד על הקירות. 🔊

יובל התבאס. "מה עושים עכשיו? אין מחשב, אין טלוויזיה, והטלפון עוד מעט ייגמר." סבתא חנה, שהתארחה אצלם באותו שבוע, חייכה. "כשהייתי בגילך," אמרה, "החשמל היה נופל אצלנו כמעט כל חורף. אתם יודעים מה עשינו?" 🔊

כולם התיישבו סביב השולחן. סבתא סיפרה על הבית הקטן שגרה בו כילדה, על התנור שבישלו עליו ועל אחיה הגדול, שהיה מספר סיפורי אימה מצחיקים לאור הנר. אחר כך לימדה אותם משחק ניחושים בצלליות: היא הניחה את הידיים מול הנר, ועל הקיר הופיעו כלב, ציפור וארנב. 🔊

יובל ניסה בעצמו. הצללית הראשונה שלו נראתה כמו תפוח אדמה, וכולם צחקו. בניסיון החמישי כבר יצא לו ברווז אמיתי. 🔊

אחר כך שיחקו כולם ב"ארץ עיר" על דף, לאור הנרות. אבא נתקע כל פעם ב"צמח", ואמא ניצחה כמעט בכל סיבוב. בחוץ הסערה המשיכה להשתולל, אבל בסלון היה חמים ונעים, ואף אחד כבר לא שם לב לרעמים. 🔊

כשהחשמל חזר, קצת לפני חצות, האורות נדלקו בבת אחת. כולם מצמצו. "כבר?" שאל יובל, והופתע לשמוע את עצמו מתאכזב. 🔊

למחרת, כשאמא שאלה מה הוא רוצה לעשות בערב, יובל ענה בלי לחשוב פעמיים: "בואו נכבה את האור ונדליק נרות." 🔊