בוקר במחסן של סבתא
סיפור · כיתה ד׳ · 6 שאלות
בכל יום שישי בבוקר סבתא רחל יוצאת מהבית מוקדם, עוד לפני שכולם מתעוררים. במשך שנים תמר לא ידעה לאן היא הולכת. השנה שאלה אותה סוף סוף. "אני מתנדבת בעמותה שאורזת סלי מזון למשפחות שצריכות עזרה," ענתה סבתא. "רוצה לבוא איתי?"
ביום שישי שאחרי קמה תמר בשש וחצי, אף שבדרך כלל היא אוהבת לישון עד מאוחר. במחסן הגדול של העמותה עמדו שולחנות ארוכים, ועליהם ערמות של שקיות אורז, קופסאות שימורים, בקבוקי שמן וחבילות פסטה. מתנדבים בכל הגילים כבר עבדו שם, צחקו ושוחחו.
האחראי, משה, הסביר לתמר מה לעשות: "בכל ארגז שמים שתי שקיות אורז, ארבע קופסאות שימורים, בקבוק שמן ושתי חבילות פסטה. חשוב לבדוק שלא חסר כלום, כי כל ארגז מגיע למשפחה אחת."
בהתחלה עבדה תמר לאט ובדקה כל ארגז פעמיים. אחרי שעה כבר כאבו לה הידיים, והיא התחילה למהר. פתאום עצרה אותה סבתא בעדינות. "חסר כאן שמן," אמרה והצביעה על אחד הארגזים. תמר הסמיקה. "אבל זה רק בקבוק אחד," מלמלה. סבתא חייכה: "בשבילנו זה בקבוק אחד. בשביל המשפחה שתקבל את הארגז, זה ההבדל בין ארוחה שלמה לארוחה חסרה."
תמר הוסיפה את השמן, ומאז שמה לב לכל פרט. בסוף הבוקר ספרה יחד עם משה את הארגזים: מאה ועשרים ארגזים מלאים עמדו בשורות מסודרות ליד הדלת, מוכנים לחלוקה.
בדרך הביתה שאלה תמר: "סבתא, למה את באה לכאן כל שבוע? הרי את יכולה לנוח." סבתא חשבה רגע. "כשהייתי ילדה, היו שנים שגם לנו לא היה מספיק אוכל," אמרה. "שכנים טובים עזרו לנו. עכשיו תורי לעזור."
בערב, ליד שולחן השבת, סיפרה תמר לכל המשפחה על הבוקר במחסן. בסוף אמרה: "גם בשבוע הבא אני מתעוררת בשש וחצי." אחיה הגדול צחק, אבל סבתא קרצה לה, ותמר ידעה שהיא מתכוונת לכל מילה.