היומן של השוערת
יומן · כיתה ד׳ · 7 שאלות
יום שלישי. מחר המשחק הכי חשוב של העונה: הקבוצה שלנו, "הנשרים", נגד "הכוכבים" מהשכונה השכנה. המנצחת תעלה לגמר של ליגת הבנות בעיר. אני השוערת, והבטן שלי כבר כואבת. מה אם אפספס? המאמנת רונית אמרה לי: "השוערת לא אחראית לכל גול. אנחנו קבוצה." קל לה להגיד.
יום רביעי, בערב. אני כותבת מהר, לפני שאשכח. בדקה העשירית בעטה חלוצה של "הכוכבים" בעיטה חלשה, ואני הייתי בטוחה שהכדור יוצא החוצה. לא זזתי. הכדור פגע בקורה ונכנס לשער. רציתי להיעלם. אבל הקפטנית שלנו, אלה, רצה אליי, טפחה לי על הכתף ואמרה: "שכחי מזה. הכדור הבא שלך."
עד סוף המחצית הראשונה עדיין רעדו לי הרגליים בכל פעם שהכדור התקרב. בהפסקה בין המחציות רונית אמרה לי רק משפט אחד: "תסתכלי על הכדור, לא על התוצאה." ובאמת, משהו השתנה. במחצית השנייה עצרתי שתי בעיטות קשות, ואחת מהן בקפיצה שאני עצמי לא האמנתי שהצלחתי. בדקה האחרונה הבקיעה הדר שער, והגענו לתיקו 1:1. בדו־קרב הפנדלים עצרתי בעיטה אחת, אבל הן עצרו שתיים. הפסדנו.
בחדר ההלבשה כולן היו שקטות. ואז רונית אמרה: "לא עליתן לגמר, אבל היום ראיתי קבוצה שלא מוותרת." אחר כך כל הבנות התחבקו, ואפילו צחקנו קצת על התספורת החדשה שלי. בחוץ חיכה לי אבא. הוא לא שאל כלום, רק קנה לי ארטיק.
יום חמישי. חשבתי על אתמול כל הבוקר. אני עדיין כועסת על הגול הראשון, אבל אני גם יודעת מה למדתי ממנו: לא מחליטים מראש לאן הכדור ילך. ומה שהכי חשוב, אחרי טעות אפשר להתאושש, במיוחד כשיש לך קבוצה שמאמינה בך. בשבוע הבא מתחילים אימונים לעונה החדשה, ואני כבר מחכה.