פתח שגדל וקטן
בתוך עדשה של מצלמה יש כמה להבים דקים ממתכת שמסודרים בעיגול. כשהם זזים, החור שבאמצע גדל או קטן. זה הצמצם. כשהצמצם פתוח לרווחה, עובר הרבה אור; כשהוא סגור כמעט עד הסוף, עובר מעט אור.
זה דומה מאוד לאישון בעין. כשנכנסים מהשמש לחדר חשוך, האישון מתרחב כדי לקלוט יותר אור, ובשמש חזקה הוא מתכווץ. בעין זה קורה לבד; במצלמה אפשר לבחור את גודל הפתח בעצמנו, או לתת למצלמה לבחור.
מספר f — ההפך ממה שחושבים
את גודל הצמצם מסמנים במספר שנקרא ״מספר f״, למשל f/2, f/4 או f/16. הדבר המבלבל הוא שמספר קטן פירושו פתח גדול, ומספר גדול פירושו פתח קטן. הסיבה היא שמספר f הוא בעצם חלוקה: אורך המוקד של העדשה חלקי רוחב הפתח. ככל שהפתח רחב יותר, התוצאה של החלוקה קטנה יותר.
הנה הסדרה הקלאסית של מספרי f: 1.4, 2, 2.8, 4, 5.6, 8, 11, 16. כל צעד בסדרה נקרא ״סטופ״, ובכל צעד כזה כמות האור שעוברת יורדת בערך לחצי. כלומר f/4 מכניס בערך חצי מהאור של f/2.8, ו־f/5.6 מכניס בערך רבע ממנו. כדאי לזכור את זה כמו שירון: מספר קטן — הרבה אור.
הצמצם ועומק השדה
הצמצם לא קובע רק את כמות האור. הוא קובע גם את עומק השדה — כמה מהתמונה, מלפנים ועד מאחור, ייראה חד. בצמצם פתוח (מספר f קטן) עומק השדה רדוד: הנושא חד, והרקע מטושטש ורך. בצמצם סגור (מספר f גדול) עומק השדה עמוק: גם מה שקרוב וגם מה שרחוק נראים חדים.
לכן צלמי דיוקנאות אוהבים צמצם פתוח: הפנים של תמר חדות, והרקע העמוס מאחוריה הופך לכתמים רכים שלא מסיחים את הדעת. צלמי נוף אוהבים צמצם סגור יותר, כדי שגם הפרחים שבקדמת התמונה וגם ההרים הרחוקים ייראו חדים.
בוחרים צמצם בשטח
במצלמות רבות יש מצב שמסומן באות A או Av — עדיפות צמצם. בוחרים בו את מספר ה־f, והמצלמה מחשבת לבד את מהירות התריס המתאימה. זה מצב מצוין להתחלה, כי הוא נותן שליטה על עומק השדה בלי לדאוג לשאר ההגדרות.
צריך לזכור שיש מחיר לכל בחירה. צמצם פתוח מאוד נותן עומק שדה כל כך רדוד שלפעמים רק העין של הנושא חדה והאף כבר מטושטש — צריך לדייק בפוקוס. צמצם סגור מאוד מכניס מעט אור, ולכן צריך זמן חשיפה ארוך יותר, ואז יש סכנה לטשטוש מרעד היד.
ומה עם הטלפון?
ברוב הטלפונים הצמצם קבוע ואי אפשר לשנות אותו. בגלל שהחיישן והעדשה קטנים מאוד, עומק השדה בטלפון בדרך כלל עמוק, וכמעט הכול יוצא חד. כדי לקבל רקע מטושטש, הטלפון משתמש ב״מצב דיוקן״: הוא מחשב מה רחוק ומה קרוב, ומטשטש את הרקע בתוכנה.
גם בלי מצב דיוקן אפשר לקבל רקע רך יותר: מתקרבים מאוד לנושא, כמו פרח או צעצוע, ודואגים שהרקע יהיה רחוק ממנו. ככל שהנושא קרוב יותר והרקע רחוק יותר, הרקע ייראה מטושטש יותר.