👉 ה׳ הידיעה

מיודע ולא מיודע

תארו לעצמכם שחבר אומר לכם: ״ראיתי חתול״. אתם לא יודעים איזה חתול, וזה גם לא חשוב — זה חתול כלשהו. אבל אם הוא אומר ״ראיתי את החתול״, הוא מתכוון לחתול מסוים, אולי החתול של השכנים שכולם מכירים. ההבדל כולו נמצא באות אחת: ה׳.

שם עצם עם ה׳ הידיעה נקרא ״מיודע״, כלומר ידוע ומוגדר. שם עצם בלי ה׳ נקרא ״לא מיודע״. בדרך כלל, בפעם הראשונה שמספרים על משהו משתמשים בצורה הלא מיודעת, ואחר כך עוברים לצורה המיודעת: ״פעם חי מלך חכם. המלך אהב ספרים.״

ה׳ הידיעה ושם התואר

כששם העצם מיודע, גם שם התואר שאחריו צריך לקבל ה׳: ״הילד הגבוה״, ״הספרים החדשים״, ״העוגה הטעימה״. אם שוכחים את הה׳ השנייה, המשמעות משתנה. ״הילד גבוה״ הוא משפט שלם שאומר שהילד גבוה, ואילו ״הילד הגבוה״ הוא רק חלק ממשפט, שמחכה להמשך: ״הילד הגבוה עומד בסוף התור״.

זו טעות נפוצה גם אצל מבוגרים: כותבים ״הבית הלבן״ נכון, אבל לפעמים כותבים ״בית הלבן״ או ״הבית לבן״ כשמתכוונים לצירוף. הכלל פשוט: שם עצם מיודע — שם תואר מיודע.

מתי לא מוסיפים ה׳?

שמות פרטיים של אנשים, ערים וארצות כבר מיודעים מעצמם, ולכן לא מוסיפים להם ה׳. אומרים ״דנה הלכה״ ולא ״הדנה הלכה״, ו״ירושלים יפה״ ולא ״הירושלים יפה״. ובכל זאת, שם התואר שאחריהם מקבל ה׳, כי השם מיודע: ״ירושלים העתיקה״, ״דנה הקטנה״.

גם מילה שיש לה כינוי שייכות בסוף, כמו ״ספרי״ (הספר שלי) או ״ביתנו״ (הבית שלנו), כבר מיודעת, ולא מוסיפים לה ה׳.

ה׳ הידיעה בסמיכות ולפני ״את״

בצירוף סמיכות, כמו ״בית ספר״ או ״כדור רגל״, הה׳ נכנסת לפני המילה השנייה ולא לפני הראשונה: ״בית הספר״, ״כדור הרגל״. לכן נכון לומר ״בית הספר שלי״ ולא ״הבית ספר שלי״, אף ששומעים את הצורה השנייה הרבה בדיבור.

עוד כלל חשוב: כשהמילה שעליה פועלים מיודעת, באה לפניה המילה ״את״. אומרים ״קראתי ספר״ אבל ״קראתי את הספר״, ״פגשתי ילד״ אבל ״פגשתי את הילד״. גם לפני שם פרטי אומרים ״את״: ״פגשתי את נועה״. כשאין ידיעה — אין ״את״.

מילים שמתחילות ב־ה׳ ומשחק לבית

גם מילה שמתחילה באות ה׳ מקבלת ה׳ הידיעה, ואז יש שתי אותיות ה׳ ברצף: ״ההר״, ״ההורים״, ״ההפסקה״. אין כאן טעות: הה׳ הראשונה היא ה׳ הידיעה, והשנייה היא חלק מהמילה עצמה.

משחק קצר לבית: אחד אומר שם עצם בלי ה׳, למשל ״חתול״. השני צריך לבנות ממנו צירוף מיודע עם שם תואר, ״החתול השחור״, והשלישי ממשיך אותו למשפט שלם: ״החתול השחור ישן על הגדר״. כך מתרגלים יחד גם את ה׳ הידיעה וגם את ההתאמה של שם התואר.

בסיפורים ובאגדות רואים את הכלל הזה בבירור. ״פעם אחת חיה נסיכה בטירה גבוהה״ — בפעם הראשונה בלי ה׳. אחר כך: ״הנסיכה הביטה מחלון הטירה״ — עכשיו כבר מכירים אותה ואת הטירה, ולכן מופיעה ה׳ הידיעה.