לעברית יש אוצר מילים עשיר, ולכן לרעיון אחד יש לפעמים כמה מילים. במקום לכתוב ״הוא היה שמח, והיא הייתה שמחה, וכולם היו שמחים״, אפשר לגוון: ״הוא היה שמח, היא הייתה עליזה, וכולם צהלו״. הטקסט נעשה מעניין יותר, והקורא לא שומע את אותה מילה שוב ושוב.
כמעט אין שתי מילים זהות לגמרי. לרוב יש ביניהן הבדל קטן בעוצמה או בהרגשה: ״לצרוח״ חזק יותר מ״לצעוק״, ו״ענק״ גדול יותר מ״גדול״. ״להציץ״ הוא להסתכל לרגע, ו״לבהות״ הוא להסתכל הרבה זמן. לכן כשבוחרים מילה נרדפת, שואלים: האם היא אומרת בדיוק את מה שאני רוצה?
לחלק מהמילים הנרדפות יש סיפור: הן הגיעו לעברית בתקופות שונות. ״עץ״ היא מילה מהתנ״ך, ו״אילן״ נפוצה בלשון חז״ל. כך גם ״שמש״ ו״חמה״, ״ירח״ ו״לבנה״. ״חמה״ ו״לבנה״ נשמעות חגיגיות יותר, ולכן מתאימות לסגנון גבוה.