בעבר הגו את האותיות האלה בצורה שונה, ולכן היה ברור איזו לכתוב. עם השנים, אצל רוב הדוברים ההבדלים בהגייה הלכו ונעלמו, אבל הכתיב נשאר. יש דוברים שעד היום מבטאים את ח׳ ואת ע׳ אחרת, ואצלם קל יותר לשמוע את ההבדל. הכתיב חשוב, כי לפעמים אות אחת משנה את המשמעות: ״עם״ ו״אם״, ״טל״ ו״תל״, ״כר״ ו״קר״.
הטיפ החשוב ביותר הוא משפחת המילים: מי שיודע ש״כותב״ נכתב עם ת׳ יודע שגם ״מכתב״ נכתב עם ת׳. צריך רק לבדוק שהמילים באמת מאותו שורש. עוד עזרה: חלקי מילים קבועים. סיומות העבר נכתבות ב־ת׳ (כתבתי, אכלת), וכך גם הסיומות ־ות ו־ית (מחברות, עברית).
יש גם טריק לכ׳ ול־ח׳: אומרים מילה אחרת מאותה משפחה ובודקים אם האות נשמעת ״חזקה״. ב״מלך״ האות האחרונה נשמעת כמו ח׳, אבל ב״מלכה״ שומעים כ׳ חזקה — סימן שזו כ׳. ל־ח׳ אין צורה חזקה כזאת. הטריק עובד גם עם ב׳ ו־ו׳: ב״ישבור״ שומעים ב׳ חזקה, ולכן גם ״שבר״ נכתב עם ב׳.