בטקסט טיעוני טוב יש טענה ברורה (״לדעתי, יש להאריך את ההפסקה״), כמה נימוקים, התייחסות לעמדה הנגדית וסיכום. נימוק טוב מבוסס על עובדה או על היגיון, ולא רק על הרגשה: ״כי זה כיף״ הוא נימוק חלש, ו״כי ילדים שנחו מרוכזים יותר בשיעור״ הוא נימוק חזק יותר.
מילות קישור הן השלד של הטקסט הטיעוני: ראשית, שנית, בנוסף — להצגת נימוקים; לעומת זאת — לצד השני; לכן, לסיכום — לסיום. הצירוף ״אמנם... אבל״ שימושי במיוחד, כי הוא מראה שהכותב שמע את הצד השני ובכל זאת שומר על דעתו.
כדי לזהות סוג טקסט שואלים: האם יש דמויות ועלילה? כנראה טקסט סיפורי. האם יש בעיקר עובדות, הגדרות וכותרות משנה? כנראה טקסט מידעי. האם הכותב מביע דעה ומנמק אותה? טקסט טיעוני. לפעמים טקסט אחד משלב כמה סוגים, ואז שואלים מה המטרה העיקרית של הכותב.