פעם ייצרו זכוכית לחלונות בנפיחה של גליל זכוכית ופתיחתו, או במשיכה של לוח מהכבשן — והלוחות יצאו גליים וצריך היה ללטש אותם. בשנות החמישים של המאה ה־20 פותחה באנגליה שיטת הזכוכית הצפה, והיא שינתה את התעשייה.
הזכוכית החמה זורמת מהכבשן אל אמבט ארוך של בדיל מותך. הזכוכית קלה מהבדיל, ולכן היא צפה עליו כמו שמן על מים, ומתפשטת לשכבה בעובי אחיד. פני הבדיל ישרים לגמרי, ולכן גם הזכוכית יוצאת חלקה משני הצדדים. האמבט מלא בגז מגן כדי שהבדיל לא יחליד.
לאורך האמבט הזכוכית מתקררת, ובסופו היא מוצקה מספיק כדי לעלות על גלילים. היא ממשיכה לתנור קירור ארוך, ובסוף חותכים אותה ללוחות. רוב זכוכית החלונות והמראות בעולם מיוצרת כך.