למה יצאו מיפו
בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 הייתה יפו נמל חשוב, ורוב העולים לארץ ישראל הגיעו דרכה. מספר היהודים בעיר גדל, אבל הרחובות היו צרים וצפופים, הדירות יקרות, והתנאים התברואתיים קשים. רבים חלמו על שכונה מודרנית, נקייה ומרווחת, עם רחובות רחבים וגינות.
כבר בשנת 1887 נבנתה מחוץ לחומות יפו השכונה היהודית נווה צדק, ואחריה שכונות נוספות. בשנת 1906 הקימו כמה תושבים יהודים ביפו את אגודת ״אחוזת בית״, בהנהגת עקיבא אריה וייס, כדי לבנות שכונה עברית חדשה שבה יגורו בבתים פרטיים ויתנהלו בעצמם.
הגרלת הצדפים — 1909
האגודה קנתה שטח של חולות מצפון ליפו, ובעזרת הלוואה מהקרן הקיימת לישראל החלה בהכנות לבנייה. ב־11 באפריל 1909 התאספו חברי האגודה על גבעת חול. וייס אסף צדפים מחוף הים, כתב על צדפים לבנים את שמות המשפחות ועל צדפים אפורים את מספרי המגרשים, וילדים שלפו אותם — כך נקבע מי יקבל איזה מגרש.
הצלם אברהם סוסקין צילם את המעמד, והתמונה של האנשים העומדים על החולות הפכה לאחת התמונות המפורסמות בתולדות הארץ. בזכותה, ובזכות הפרוטוקולים של האגודה, אנחנו יודעים איך נראה המקום ביום ההגרלה. היום נמצאת בסמוך שדרות רוטשילד, אחד הרחובות המרכזיים בעיר.
השם ״תל אביב״
בשנת 1910 בחרו התושבים בשם ״תל אביב״. השם לקוח מתרגום הספר ״אלטנוילנד״ של הרצל לעברית: נחום סוקולוב תרגם את שם הספר — שפירושו ״ארץ ישנה־חדשה״ — ל״תל אביב״. ה״תל״ מסמל משהו עתיק, וה״אביב״ מסמל התחדשות. השם מופיע גם בספר יחזקאל, כשם של מקום בבבל שבו ישבו גולים.
במרכז השכונה נבנה מבנה מרשים לגימנסיה העברית ״הרצליה״, בית הספר התיכון העברי הראשון, שהוקם כמה שנים קודם לכן ביפו. הבניין עמד בקצה רחוב הרצל, והפך לסמל של העיר החדשה. כיום עומד במקומו מגדל שלום.
דיזנגוף והעיר הגדלה
מאיר דיזנגוף, מראשי האגודה, עמד בראש ועד השכונה משנת 1911, ונעשה לראש העירייה הראשון של תל אביב. בזמן מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1917, גירשו השלטונות העות׳מאניים את תושבי יפו ותל אביב, ורבים מהם נדדו לגליל ולמושבות. הם חזרו רק אחרי הכיבוש הבריטי.
בשנת 1921 נעשתה תל אביב ליישוב עצמאי, נפרד מיפו, ובשנת 1934 קיבלה מעמד של עירייה. העיר גדלה במהירות. בשנות ה־20 וה־30 הגיעו אליה עולים רבים, ונבנו בה בתי קפה, תיאטראות, בתי ספר ומפעלים. אדריכלים שלמדו באירופה בנו בה אלפי בניינים בסגנון ״הבינלאומי״, ובשנת 2003 הכריזה אונסק״ו על ״העיר הלבנה״ של תל אביב כאתר מורשת עולמית.
מקום של היסטוריה
ב־14 במאי 1948 התכנסה מועצת העם בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד — הבית שבו גר ראש העיר הראשון ושהפך למוזיאון תל אביב — ודוד בן־גוריון הכריז שם על הקמת מדינת ישראל. בשנת 1950 אוחדו תל אביב ויפו לעירייה אחת, ״תל אביב–יפו״.
ייסוד תל אביב מלמד איך קבוצה קטנה של אנשים עם חזון יכולה לבנות עיר שלמה. מצד שני, התפתחות העיר הייתה קשורה גם ליחסים מורכבים עם יפו ותושביה הערבים. היסטוריונים חוקרים את התקופה מפרוטוקולים של ועד השכונה, מעיתונים, ממכתבים, מתמונות ומהבניינים הוותיקים שעדיין עומדים ברחובות.
גם שמות הרחובות בעיר מספרים את הסיפור: רחוב הרצל, שדרות רוטשילד, רחוב אחד העם ורחוב דיזנגוף נקראו על שם אנשים שהשפיעו על הציונות ועל העיר.