הבית והמטבח
הבתים היו קטנים, ולעיתים קרובות משפחה שלמה גרה בחדר או בשניים. בערב הדליקו מנורת נפט — מנורה שבוערת בה להבה קטנה — כי ברוב הבתים עוד לא היה חשמל. כדי לבשל השתמשו בפרימוס, כירה קטנה שפועלת על נפט, ובכמה מקומות גם בתנור או באש של עצים.
מקרר חשמלי לא היה. במקומו היה ״ארגז קרח״: ארון מבודד שבתוכו שמו גוש קרח. מוכר הקרח עבר ברחובות עם עגלה ומכר גושי קרח, והאוכל נשמר קר רק יום או יומיים. לכן קנו אוכל טרי כמעט כל יום בשוק או במכולת.
מים, כביסה ועבודות הבית
בהרבה מקומות לא היה ברז בתוך הבית. הביאו מים מבאר, ממעיין או מברז משותף, ונשאו אותם בדליים. את הכביסה כיבסו ביד, בגיגית גדולה עם סבון וקרש כביסה, ותלו אותה לייבוש בשמש. מכונת כביסה לא הייתה.
גם הילדים עזרו הרבה: הם הביאו מים, השגיחו על אחים קטנים, עזרו בגינה ובמשק ולפעמים גם בעבודה של ההורים. המשפחות היו לרוב גדולות יותר מהיום, ולעיתים גרו יחד באותו בית סבא, סבתא, הורים וילדים.
בית הספר והמשחקים
בבית הספר ישבו התלמידים ליד שולחנות עץ ארוכים וכתבו בעט שטובלים בקסת דיו, או בגיר על לוח קטן. מחשבים ומחשבונים לא היו. בארץ ישראל התחילו אז ללמד בבתי ספר רבים בעברית — שפה שרק מעט שנים קודם לכן כמעט לא דיברו בה בחיי היום־יום.
הילדים שיחקו בחוץ במשחקים שלא צריך בשבילם הרבה ציוד: קלאס, חמש אבנים, תופסת, מחבואים, קפיצה בחבל וגולות. צעצועים רבים הכינו בעצמם — בובה מבד, עגלה מקרש וגלגלים, או כדור מסמרטוטים.
איך שמעו חדשות ואיך נסעו
טלוויזיה לא הייתה, ורדיו היה נדיר. את החדשות קראו בעיתון, ואל קרובים שגרו רחוק שלחו מכתבים שהגיעו אחרי ימים ואפילו שבועות. מכוניות היו מעטות; אנשים הלכו ברגל, רכבו על חמורים ועל סוסים, נסעו בעגלות או ברכבת.
איך אנחנו יודעים את כל זה? מתמונות ישנות, ממכתבים ומיומנים, מחפצים שנשמרו במוזיאונים, ומהסיפורים של אנשים שהיו ילדים בתקופה מאוחרת יותר ושמעו מהוריהם. בהרבה יישובים ותיקים יש ״בית ראשונים״ — מוזיאון קטן שבו משחזרים חדר, מטבח וכיתה מאותם ימים.