עבר, הווה ועתיד
כל מה שכבר קרה נקרא ״עבר״: אתמול, השנה שעברה, הימים שבהם סבא וסבתא היו ילדים, וגם הימים הרחוקים מאוד שבהם בנו את הפירמידות. מה שקורה עכשיו נקרא ״הווה״, ומה שעוד לא קרה נקרא ״עתיד״. היסטוריה עוסקת בעבר — היא מנסה להבין מה קרה, למה זה קרה ואיך זה השפיע על החיים שלנו היום.
גם לכל אחד מאיתנו יש היסטוריה קטנה משלו: היום שבו נולדנו, הצעד הראשון, הגן, היום הראשון בכיתה א׳. כשאנחנו מספרים את הסיפור שלנו לפי הסדר, אנחנו בעצם עושים את מה שהיסטוריונים עושים — מסדרים אירועים לפי הזמן שבו קרו.
מה זה ציר זמן
ציר זמן הוא קו ישר שעליו מסמנים אירועים לפי הסדר. בצד אחד של הקו נמצאים האירועים המוקדמים, ובצד השני האירועים המאוחרים. כל אירוע מקבל נקודה על הקו ותווית קטנה עם השם שלו ועם השנה. כך אפשר לראות במבט אחד מה היה קודם, מה היה אחר כך וכמה זמן עבר בין שני אירועים.
אפשר לבנות ציר זמן של היום שלנו (קמתי, אכלתי ארוחת בוקר, הלכתי לבית הספר), ציר זמן של השנה (ראש השנה, חנוכה, פסח, החופש הגדול), וגם ציר זמן ארוך מאוד של אלפי שנים. ככל שהציר ארוך יותר, כל סנטימטר עליו מייצג יותר זמן.
עשור, מאה ואלף
כדי לדבר על זמן ארוך משתמשים במילים מיוחדות. עשר שנים נקראות ״עשור״. מאה שנים נקראות ״מאה״ — למשל, ״המאה ה־20״ היא השנים שבין 1901 ל־2000. אלף שנים נקראות ״אלף״ או ״אלפייה״. ילד בן שמונה חי פחות מעשור אחד, וסבתא בת שמונים חיה שמונה עשורים.
בישראל סופרים שנים בשתי דרכים. יש את הספירה הכללית, שבה כותבים את השנה במספרים, ויש את הלוח העברי, שבו כותבים את השנה באותיות. המספר בלוח העברי גדול יותר מהמספר בספירה הכללית בערך ב־3760.
לפני הספירה ולספירה
בספירה הכללית יש נקודת התחלה, שנת 1. מה שקרה אחריה נקרא ״לספירה״, ומה שקרה לפניה נקרא ״לפני הספירה״. בשנים שלפני הספירה סופרים אחורה: שנת 500 לפני הספירה הייתה מוקדמת יותר משנת 100 לפני הספירה. זה קצת מבלבל בהתחלה, ולכן ציר זמן עוזר מאוד — רואים בעיניים מה נמצא שמאלה ומה ימינה.
היסטוריונים אוהבים צירי זמן כי הם עוזרים להבין קשרים: אם אירוע אחד קרה לפני אירוע אחר, אולי הוא גם גרם לו. ציר זמן הוא כמו מפה — רק שבמקום מקומות, הוא מראה לנו זמנים.