שלב ראשון: להסתכל מלמעלה
כשמציירים תמונה רגילה, מציירים את מה שרואים מול העיניים: לשולחן יש רגליים, לבית יש קירות וחלונות. במפה מציירים אחרת — כאילו אנחנו עומדים על התקרה או עפים כמו ציפור. מלמעלה לא רואים את רגלי השולחן, אלא רק את המשטח שלו, ולכן במפה השולחן הוא פשוט מלבן. כיסא נראה כמו ריבוע קטן, ועץ נראה כמו עיגול של עלים.
אפשר להתאמן עם צעצועים: מניחים על הרצפה כמה קוביות ומכונית, עומדים על כיסא (בזהירות!) ומסתכלים עליהם מלמעלה. אחר כך מציירים על דף רק את הצורות שרואים. זו כבר מפה ראשונה.
סימנים ומקרא
במפה אין מקום לצייר כל פרט, ולכן משתמשים בסימנים פשוטים. אפשר להחליט שעיגול ירוק הוא עץ, ריבוע אדום הוא בית, קו כחול הוא נחל, ופסים שחורים הם מעבר חצייה. הסימנים צריכים להיות פשוטים, כדי שיהיה קל לצייר אותם ולזהות אותם.
כדי שגם אחרים יבינו את המפה, מכינים מקרא: תיבה קטנה בפינת הדף, ובה כל סימן ומה הוא מייצג. בלי מקרא, מי שמסתכל במפה לא יודע אם הריבוע האדום הוא בית, חנות או תחנת אוטובוס. מפה טובה היא מפה שכל אחד יכול לקרוא, גם בלי שנעמוד לידו ונסביר.
גודל, מקום וכיוון
במפה טובה הדברים שומרים על הגודל היחסי שלהם: מגרש הכדורגל גדול יותר מהספסל, והבית גדול יותר מהמכונית. גם המקום חשוב — אם הגן נמצא ליד בית הספר, גם במפה הוא צריך להיות לידו. כך המפה דומה למציאות, רק קטנה יותר.
בפינת המפה מציירים חץ קטן עם האות צ, שמראה את כיוון צפון. אם יודעים איפה צפון, יודעים גם את שאר הכיוונים: מול הצפון נמצא הדרום, ימינה כשפונים צפונה הוא המזרח — הצד שבו השמש זורחת בבוקר — ושמאלה הוא המערב, שבו היא שוקעת. ברוב המפות הצפון נמצא בחלק העליון של הדף.
משרטטים מסלול
אחרי שהמפה מוכנה אפשר לצייר עליה מסלול — קו שמראה איך הולכים ממקום למקום, למשל מהבית לבית הספר. כדאי לסמן על המסלול נקודות ציון: דברים בולטים שקל לזהות בדרך, כמו עץ גדול, מזרקה, רמזור או חנות פינתית. נקודות הציון עוזרות לא ללכת לאיבוד.
אפשר גם לכתוב הוראות לפי המפה: "יוצאים מהבית, הולכים ישר עד הרמזור, פונים ימינה, עוברים את המכולת, ובית הספר נמצא משמאל". נסו לתת את המפה ואת ההוראות לבן משפחה, ולבדוק אם הוא מצליח להגיע לפיהן.