דמיינו עץ: לגזע יש ענפים, ולענפים יש ענפים קטנים יותר. נהר בנוי כמו עץ הפוך — הנהר הראשי הוא ״הגזע״, והיובלים הם ״הענפים״ שמתנקזים אליו. גם ליובל עצמו יכולים להיות יובלים קטנים משלו. כל האזור שהמים שלו מגיעים בסוף לאותו נהר נקרא אגן הניקוז של הנהר.
לנהרות גדולים יש מספר עצום של יובלים. לאמזונס, למשל, יש אלפי יובלים, ובזכותם הוא הנהר ששופך הכי הרבה מים בעולם. גם בישראל יש דוגמה מוכרת: נהר הירמוך, שזורם ממזרח, מצטרף לירדן דרומית לכנרת, והוא היובל הגדול שלו. ועוד מוקדם יותר — הירדן עצמו נוצר מחיבור של שלושה נחלים בצפון: הדן, הבניאס והחצבאני.
טעות נפוצה היא לבלבל בין יובל לבין זרוע של נהר. יובל זורם אל הנהר ומוסיף לו מים. זרוע היא ההפך — חלק מהנהר שמתפצל ממנו, כמו בדלתא, שבה הנהר מתחלק לכמה זרועות לפני השפך. אז יובל ״נכנס״ לנהר, וזרוע ״יוצאת״ ממנו.