באזורים של סלעי גיר נוצרים בולענים לאט, כשמערה תת־קרקעית מתרחבת עד שהתקרה שלה קורסת. ליד ים המלח התהליך מהיר הרבה יותר: מאז שפני הים התחילו לרדת, מי תהום מתוקים זורמים במקום שבו היו פעם מים מלוחים, וממיסים שכבת מלח שקבורה כמה עשרות מטרים מתחת לאדמה. כשהמלח נמס, האדמה מעליו נשארת בלי תמיכה ושוקעת.
לאורך חופי ים המלח נפתחו כבר אלפי בולענים, חלקם ברוחב של עשרות מטרים. הם פגעו בכבישים, בחניונים, במטעים ובמבנים, והמכון הגאולוגי עוקב אחריהם ומסמן אזורים מסוכנים. כללי הבטיחות: הולכים רק בשבילים מסומנים, לא חוצים גדרות ושלטי אזהרה, ולא מתקרבים לשקעים או סדקים באדמה.