חוברת ספרות לבגרות — מושגים, שיר, סיפור ומחזה

שיר מקורי: "הספסל בתחנה"

הספסל בתחנה הוא זקן עייף,

גבו כפוף מכל מי שחיכה.

כל בוקר אני יושבת עליו,

כל בוקר האוטובוס מאחר.

השעון מעליו הוא עין שלא נעצמת,

סופר דקות שאיש לא ביקש.

ואני — כמו עלה על ענף —

מחכה לרוח שתיקח אותי.

סיפור מקורי: "הכינור של סבתא" (חלק א׳)

שירה הייתה בטוחה שהיא שונאת את הכינור. שלוש שנים הוא עמד בפינת החדר, בתוך נרתיק שחור, כמו אורח שאיש לא הזמין. אמא אמרה שהוא היה של סבתא רחל, שניגנה בתזמורת "לפני שהעולם השתנה", ושירה לא שאלה מה זה אומר.

בכל יום שלישי הלכה לשיעור אצל המורה נחום, איש נמוך שתמיד אמר "עוד פעם, מההתחלה". שירה ניגנה את אותם צלילים שוב ושוב, והסתכלה בשעון.

יום אחד, כשחיפשה מטען בארון של אמא, מצאה קופסת פח. בפנים היו מכתבים בכתב יד עגול, ותמונה של נערה בגילה, מחזיקה כינור ומחייכת חיוך רחב. על גב התמונה היה כתוב: "רחל, הקונצרט הראשון". שירה ישבה על הרצפה זמן רב. הנערה בתמונה נראתה מאושרת כל כך — לא כמו מישהי שמנגנת כי אמרו לה.

סיפור מקורי: "הכינור של סבתא" (חלק ב׳)

ביום שלישי שאחרי, שירה לא הסתכלה בשעון. היא ביקשה מהמורה נחום ללמוד יצירה אחת — זו שהופיעה בתוכנייה הישנה שמצאה בקופסה. הוא הרים גבה, והפעם לא אמר "מההתחלה".

שלושה שבועות התאמנה. הצלילים יצאו עקומים, אחר כך פחות עקומים. בערב שבו ניגנה את היצירה כולה בפני אמא, בסלון, אמא לא אמרה דבר. היא רק קמה, הביאה את קופסת הפח והוציאה ממנה מכתב שלא נפתח מעולם. "סבתא ביקשה שתקבלי את זה כשתנגני לבד," אמרה.

שירה לא פתחה את המכתב באותו לילה. היא החזירה את הכינור לנרתיק השחור, אבל הפעם השאירה אותו פתוח.

מחזה מקורי: "חמש דקות" — תמונה ראשונה

(מטבח קטן. בוקר. על השולחן שתי כוסות. יואב, בן 17, עומד ליד החלון עם תיק על הגב. אביו, דני, יושב וקורא עיתון.)

דני: (בלי להרים את העיניים) שוב לא אכלת.

יואב: אין לי זמן.

דני: אף פעם אין לך זמן.

יואב: (מסתובב אליו) ולך יש? אתה קורא את אותו עיתון כבר שעה.

(שקט. דני מקפל את העיתון לאט ומניח אותו על השולחן.)

דני: שב. רק חמש דקות.

(יואב מסתכל בשעון, מהסס, ומוריד את התיק מהגב.)

בבחינה בספרות לא מספיק לכתוב "הדמות עצובה". תשובה טובה בנויה משלושה חלקים: טענה, ראיה מהטקסט והסבר.

הטענה עונה ישירות על השאלה, למשל: "יחסה של שירה לכינור משתנה". הראיה היא ציטוט קצר או הפניה מדויקת לטקסט: בהתחלה היא "הסתכלה בשעון", ובסוף "השאירה אותו פתוח". ההסבר מחבר בין השניים ומראה איך הראיה מוכיחה את הטענה.

כשמזהים אמצעי אמנותי, צריך גם להסביר את תפקידו. לא די לכתוב "יש כאן האנשה" — יש להוסיף מה ההאנשה מלמדת על הדובר או על הנושא. ובשאלת השוואה מציגים קודם נקודות דמיון, אחר כך הבדלים, ובסוף מסקנה.

תעודת סיום

כל הכבוד ל־ ______________________

שסיים/ה את חוברת ספרות לבגרות — מושגים, שיר, סיפור ומחזה:
למדתי את מושגי היסוד בספרות, ניתחתי שיר, סיפור ומחזה, ותרגלתי כתיבת תשובה עם טענה, ראיה והסבר.

⭐ ⭐ ⭐ ⭐ ⭐

כל הכבוד — קוראים לעומק!

תאריך: ____________    חתימה: ____________