מחזור ושימוש חוזר

טקסט 1

לא כל פסולת נולדה שווה: כיצד פועל המחזור

1מחזור הוא תהליך שבו פסולת הופכת שוב לחומר גלם שאפשר לייצר ממנו מוצרים חדשים. בישראל, כמו במדינות רבות, נוצרות בכל יום כמויות גדולות של פסולת ביתית, ורובה עדיין מגיעה להטמנה. המחזור הוא רק אחת הדרכים לטפל בפסולת. אנשי מקצוע בתחום הסביבה מדרגים את הדרכים לפי מידת התועלת שלהן: בראש הסולם עומד הצמצום, כלומר יצירה של פחות פסולת מלכתחילה; אחריו השימוש החוזר; ורק אחר כך המחזור. ההטמנה באדמה, הדרך הנפוצה במשך שנים רבות, נמצאת בתחתית הסולם. הסולם הזה מכונה לעיתים "היררכיית הפסולת". ההטמנה תופסת שטחי קרקע, ופסולת אורגנית המתפרקת בה פולטת גזים התורמים להתחממות כדור הארץ.

2לא כל החומרים ממוחזרים באותה קלות. אלומיניום, החומר שממנו עשויות פחיות שתייה רבות, אפשר למחזר שוב ושוב בלי שאיכותו תיפגע, ומחזורו חוסך אנרגיה רבה בהשוואה להפקת אלומיניום חדש מן העפרה. גם זכוכית אפשר להתיך ולעצב מחדש פעמים רבות. נייר, לעומת זאת, ניתן למחזר מספר מוגבל של פעמים, משום שבכל מחזור מתקצרים הסיבים שמהם הוא עשוי. גם קרטון ממוחזר משמש לייצור אריזות חדשות. הפלסטיק מורכב עוד יותר: יש סוגים רבים שלו, וחלקם קשים למחזור, ולכן פלסטיק ממוחזר משמש לא פעם לייצור מוצרים פשוטים יותר מן המוצר המקורי. מבקבוקי משקה ממוחזרים אפשר לייצר, למשל, סיבים לבגדים ולשטיחים. מכאן שגם המחזור אינו מעגל סגור לגמרי.

3הצלחת המחזור תלויה במידה רבה בהפרדה נכונה במקור, כלומר בבית, בבית הספר ובמקום העבודה. בערים רבות בישראל מוצבים מכלים נפרדים לסוגי פסולת שונים, ובהם פח כתום לאריזות, פח כחול לנייר ולקרטון ומכלים סגולים לזכוכית. פסולת מעורבת, שבה כל החומרים מושלכים יחד לפח אחד, קשה מאוד למיין בדיעבד. ההפרדה דורשת מאמץ קטן מכל אחד, אך בלעדיה גם המפעל המשוכלל ביותר לא יוכל לעשות את עבודתו. גם לניקיון יש חשיבות: שאריות מזון ונוזלים עלולים לזהם את החומר הממוחזר ולפגוע באיכותו, ולכן מומלץ לרוקן ולשטוף קלות אריזות לפני שמשליכים אותן.

4כדי לעודד החזרה של מכלי משקה הנהיגה ישראל את "חוק הפיקדון". לפי החוק, הצרכן משלם סכום קטן נוסף על מחיר המשקה, ומקבל אותו בחזרה כאשר הוא מחזיר את הבקבוק הריק. השיטה הופכת את הבקבוק הריק לדבר שיש לו ערך, ולכן מעודדת אנשים שלא להשליך אותו. בזכות שיטה זו נאספים בקבוקים רבים שהיו מושלכים אחרת לרחוב, לחוף הים או לשטחים פתוחים.

5פסולת אורגנית, כלומר שאריות מזון וגזם מן הגינה, מהווה חלק ניכר מן הפסולת הביתית. במקום להטמין אותה אפשר להפוך אותה לקומפוסט, דשן טבעי המעשיר את הקרקע. בבתים ובבתי ספר רבים מוצבים מתקני קומפוסט קטנים, ובאמצעותם אפשר לראות בעיניים כיצד שאריות של ירקות ופירות הופכות בתוך כמה חודשים לאדמה עשירה. הקומפוסט מקטין את כמות הפסולת שיש לפנות, ובה בעת מחזיר לאדמה חומרים מזינים.

6עם זאת, חשוב לזכור שגם למחזור יש מחיר: איסוף, הובלה, מיון ועיבוד דורשים אנרגיה ומשאבים. נוסף על כך, לא לכל חומר שנאסף יש קונה, ולעיתים חומרים שהופרדו בקפידה מגיעים בסופו של דבר להטמנה. משום כך הצמצום והשימוש החוזר נשארים בראש הסולם, והמחזור נועד בעיקר למה שכבר אי אפשר להשתמש בו.

טקסט 2

לפני שזורקים לפח הכתום

1אנחנו אוהבים את המחזור. הוא מאפשר לנו להרגיש שעשינו משהו טוב: שתינו, שטפנו את הבקבוק, השלכנו אותו למכל המתאים, וסגרנו את החשבון עם הסביבה. בתוך כך אנחנו ממשיכים לקנות, להשתמש פעם אחת ולזרוק, ומרגישים שאנחנו שומרים על הסביבה. אני מבקשת לטעון שזו תחושה מטעה. המחזור חשוב, אבל הוא צריך להיות הצעד האחרון שלנו, ולא הראשון.

2הסיבה פשוטה: גם המחזור עולה לסביבה. יש לאסוף את הפסולת, להוביל אותה במשאיות, למיין אותה, לנקות אותה ולהתיך או לטחון אותה, וכל אלה דורשים אנרגיה ומים. גם הייצור של מוצר חדש מחומר ממוחזר דורש אנרגיה, אם כי לרוב פחות מייצור מחומר גלם חדש. ולא כל מה שמושלך לפח המחזור אכן ממוחזר: חלק ממנו מתגלה כמלוכלך או כבלתי מתאים ונשלח להטמנה. מוצר שאנחנו ממשיכים להשתמש בו, לעומת זאת, אינו צורך דבר מכל אלה. החולצה הירוקה ביותר היא זו שכבר תלויה בארון.

3לכן עלינו להחזיר לחיינו את תרבות התיקון. דורות קודמים תיקנו נעליים, תפרו כפתורים והחליפו רוכסנים כדבר שבשגרה. אמי עדיין שומרת קופסה מלאה בכפתורים, ובכל פעם שנופל כפתור היא מוצאת לו תחליף. כיום, כשמוצרים רבים זולים כל כך, נדמה לנו שמשתלם יותר לקנות חדש. אבל המחיר הנמוך על המדף אינו כולל את מחירם של חומרי הגלם, של האנרגיה ושל הפסולת. נכון שמכשירים רבים נבנים כך שקשה לפתוח אותם ולהחליף בהם חלק פגום, וחלקי חילוף אינם תמיד זמינים; אבל דווקא משום כך עלינו לדרוש מוצרים שאפשר לתקן.

4לשימוש חוזר יש גם ערך חינוכי. ילד הלומד לתקן את האופניים שלו, או להפוך חולצה ישנה לתיק בד, מגלה שחפצים אינם נעלמים כשמפסיקים להשתמש בהם, ושלכל דבר יש סיפור: ממה הוא עשוי, מי ייצר אותו ולאן הוא ילך. ההבנה הזאת משנה את הדרך שבה אנו קונים. מי שתיקן פעם מוצר בעצמו בוחר בפעם הבאה מוצר שאפשר לתקן.

5יש שיאמרו שתיקון דורש זמן וידע שאין לרובנו, ושלעיתים התיקון יקר מן המוצר עצמו. יש בכך מן האמת. אולם בדיוק לשם כך מתקיימים בערים רבות בעולם, וגם בישראל, מפגשי תיקון קהילתיים, שבהם מתנדבים בעלי ידע עוזרים לתושבים לתקן מכשירים ובגדים. יש גם מדריכים מצולמים המלמדים לתקן בעצמנו תקלות פשוטות. נוסף על כך, אפשר להעביר חפצים שאיננו צריכים עוד לאחרים, דרך קבוצות מסירה, חנויות יד שנייה וימי החלפה בבתי ספר.

6אינני קוראת להפסיק למחזר. אני קוראת לשנות את סדר השאלות: לפני "לאיזה פח זה הולך?" כדאי לשאול "האם אני באמת צריך את זה?" ו"האם אפשר לתקן את זה או לתת את זה למישהו אחר?". רק כשהתשובה לשתי השאלות שלילית, הגיע תורו של הפח הכתום. הסביבה תודה לנו פחות על הפח שבחרנו ויותר על הקנייה שלא עשינו.

7(מיכל אורן, פעילת סביבה)

טקסט 3

שבוע "תיקון והחלפה" בבית הספר

1במהלך שבוע "תיקון והחלפה" שארגנה מועצת התלמידים הביאו התלמידים פריטים שאינם צריכים עוד. כל פריט הועבר לתלמיד אחר, תוקן במקום בעזרת הורים מתנדבים, או נשלח למחזור. הטבלה מציגה נתונים לדוגמה ממיזם כזה, במספר פריטים. את הנתונים אספו התלמידים עצמם, שרשמו כל פריט שהגיע לעמדת האיסוף.