ספורט תחרותי בגיל צעיר

טקסט 1

התמחות מוקדמת בספורט: יתרונות ומחירים

1ילדים רבים בישראל משתתפים בחוגי ספורט ובקבוצות במועדונים, ורבים מהם מתחרים כבר בגיל צעיר בליגות, בטורנירים ובאליפויות. בכל עיר כמעט פועלות קבוצות כדורגל, כדורסל, שחייה, התעמלות וג׳ודו לילדים. הספורט התחרותי מציע לילדים חוויות רבות: שייכות לקבוצה, חברויות, אתגר והתרגשות לפני משחק. אך ככל שהתחרות נעשית רצינית יותר, גדלות גם הדרישות: אימונים רבים בשבוע, נסיעות למשחקים בסופי שבוע ולעיתים גם ויתור על פעילויות אחרות. חלק מן הילדים מגיעים בשלב מוקדם להחלטה להתמקד בענף אחד בלבד ולהתאמן בו כמעט כל השנה. תופעה זו מכונה בפי אנשי מקצוע "התמחות מוקדמת".

2להתמחות מוקדמת יש יתרונות ברורים. ילד המתאמן שעות רבות בענף אחד צובר מיומנות טכנית גבוהה ומתקדם מהר. לפי התומכים בהתמחות מוקדמת, מי שמתחיל מוקדם צובר יותר שעות אימון ולכן מגיע רחוק יותר. נוסף על כך, ילד המצליח בענף מסוים זוכה להערכה ולביטחון עצמי, והמחויבות לקבוצה מלמדת אותו משמעת ועבודת צוות. יש ענפים, כמו התעמלות מכשירים והחלקה אמנותית על הקרח, שבהם ספורטאים מגיעים לשיא יכולתם בגיל צעיר יחסית, ולכן נהוג בהם להתחיל באימונים אינטנסיביים מוקדם. עם זאת, גם בענפים אלה מקפידים מאמנים מקצועיים על התאמת עומס האימונים לגיל.

3ואולם רופאי ספורט ומאמנים מתריעים גם על המחירים. גוף הילד עדיין גדל, והעצמות, הגידים והמפרקים רגישים לעומס. חזרה מרובה על אותן תנועות בדיוק, אימון אחר אימון, עלולה לגרום לפציעות מסוג "שימוש־יתר", הנגרמות לא ממכה אחת אלא מעומס מצטבר. במקרים מסוימים עלולים להיפגע אזורי הגדילה שבקצות העצמות, והטיפול בפגיעות כאלה מחייב זהירות מיוחדת. לצד הסכנה הגופנית קיימת גם סכנה נפשית: ילדים שמרגישים שכל חייהם סובבים סביב הענף ותוצאותיו עלולים להישחק, לאבד את ההנאה ואף לעזוב את הספורט כליל. ילדים כאלה ממשיכים לעיתים להתאמן רק משום שאינם רוצים לאכזב את הוריהם או את מאמנם. סימנים לשחיקה יכולים להיות עייפות מתמשכת, ירידה בהישגים, חוסר רצון ללכת לאימונים ושינויים במצב הרוח.

4משום כך ממליצים ארגונים מקצועיים ברפואת ספורט, ככלל, לעודד ילדים להתנסות בכמה ענפים שונים ולדחות את ההתמחות בענף אחד לגיל ההתבגרות, למעט ענפים שבהם השיא מגיע מוקדם. לפי המלצות אלה, גיוון בפעילות מפתח את הגוף באופן מאוזן, מקנה מגוון רחב של מיומנויות תנועה ומפחית את הסיכון לפציעות. עוד מומלץ לשלב בשגרת האימונים ימי מנוחה קבועים ותקופות הפסקה מן הענף במהלך השנה. המלצה נפוצה בקרב מומחים אחדים היא שמספר שעות האימון המאורגן בשבוע לא יעלה על גילו של הילד בשנים. גם שינה מספקת ותזונה מתאימה נחשבות לחלק חשוב מן ההגנה על גופם של ספורטאים צעירים.

5גורם נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא ההבדלים בקצב ההתבגרות. בגיל צעיר יש ילדים שגדלים ומתחזקים מוקדם מבני גילם, ולכן הם בולטים במגרש ונבחרים לקבוצות המצטיינות. ילדים אחרים מתפתחים מאוחר יותר, ולעיתים הם מוותרים על הספורט עוד לפני שהגיעו לשיא יכולתם. כך עלולים להחמיץ ספורטאים מוכשרים רק משום שגופם עדיין לא השלים את התפתחותו. משום כך מקפידים מאמנים מנוסים שלא למיין ילדים לקבוצות לפי יכולתם בגיל צעיר מדי.

6במרכז ההמלצות עומד רעיון פשוט: בגיל צעיר, המטרה העיקרית של הספורט היא שהילד ייהנה מתנועה וירצה להמשיך בה גם כשיגדל. מאמנים והורים המבינים זאת יכולים להפוך את התחרות לחוויה מעצימה ולא לנטל. ילד שאוהב את הספורט ימשיך בו מרצונו, ואילו ילד שנשחק עלול לנטוש אותו לתמיד. לכן חשוב שההצלחה תימדד לא רק בגביעים, אלא גם בשאלה אם הילד מחכה לאימון הבא.

טקסט 2

אל תפחדו מן התחרות

1אני מאמן קבוצות כדורסל של ילדים ובני נוער כבר שנים רבות, ושומע לא מעט הורים ואנשי חינוך הטוענים כי תחרות אינה מתאימה לילדים. יש המציעים לוותר על ספירת הנקודות במשחקים של הצעירים, ויש הממליצים לחלק מדליות לכולם. אני מבין את הכוונה הטובה, אבל לדעתי זו טעות: תחרות המותאמת לגיל היא אחד הכלים החינוכיים החשובים ביותר שהספורט מציע. אני מכיר גם את הצד השני: ראיתי ילדים שבכו אחרי הפסד ושעזבו את הקבוצה. לכן אינני טוען שכל תחרות טובה, אלא שתחרות נכונה טובה.

2ראשית, התחרות מלמדת להתמודד עם הפסד. ילד שהפסיד במשחק לומד שאפשר לאכזב את עצמך ואת חבריך, ובכל זאת לקום, להתאמן ולחזור. מי שלא חווה הפסדים קטנים בילדותו עלול להתקשות מול כישלונות גדולים יותר בהמשך חייו. אני זוכר ילדה שהחטיאה את הזריקה האחרונה במשחק חשוב. בשבוע שלאחר מכן היא הגיעה ראשונה לאימון ונשארה אחרונה, וכעבור חודש זרקה בביטחון שלא היה לה קודם.

3שנית, התחרות נותנת לאימון משמעות. כאשר יש מטרה, משחק בסוף השבוע או טורניר בסוף העונה, הילדים מבינים מדוע עליהם לחזור על אותו תרגיל פעם אחר פעם. המטרה מלמדת אותם להציב יעדים ולהתמיד בדרך אליהם. ילדים שלמדו להתמיד לקראת משחק מיישמים את אותה התמדה גם בלימודים ובתחומים אחרים. התחרות גם מלמדת לכבד את היריב: לפני משחק לוחצים ידיים ואחריו מודים זה לזה, גם כשהתוצאה מאכזבת.

4אומרים לי שתחרות יוצרת לחץ, ושהלחץ מבריח ילדים מן הספורט. אני מסכים שלחץ מוגזם מזיק, אבל ניסיוני מלמד שהלחץ אינו נובע מן התחרות עצמה. הוא נובע מן המבוגרים: ממאמן הצועק על ילד שהחטיא זריקה, מהורה המנתח כל משחק בדרך הביתה, מן הציפייה שכל ילד יהיה כוכב. ראיתי לא פעם קבוצות שבהן ההורים ביציע מתוחים הרבה יותר מן הילדים על המגרש. כשהמבוגרים שומרים על פרופורציות, הילדים נהנים מן ההתרגשות שבמשחק.

5יש גם מי שמציעים לדחות את התחרות לגיל מבוגר יותר. אבל ילדים מתחרים ממילא: במרוץ בהפסקה, במשחק מחבואים, בשאלה מי יקפוץ רחוק יותר. התחרות היא חלק טבעי מן המשחק. השאלה היא אם המבוגרים יעזרו להם ללמוד להתחרות בהגינות, או שישאירו אותם לגלות זאת לבדם. לא כל ילד ירצה להתחרות, וזה בסדר גמור; אבל מי שבוחר בכך ראוי לחוויה טובה.

6לכן הפתרון איננו לבטל את התחרות, אלא לחנך אליה: לשבח מאמץ ולא רק תוצאה, לתת לכל ילד זמן משחק ולזכור שהמטרה בגיל הזה היא לגדל אנשים שאוהבים לזוז, ולא לייצר אלופים. אם נצליח בכך, גם הילדים שלא יגיעו לעולם לנבחרת יזכרו את שנות הספורט כאחת התקופות היפות בחייהם. ולכל הורה שיבוא למשחק הבא אני מבקש: עודדו את כל הקבוצה, ולא רק את הילד שלכם.

7(יואב מזרחי, מאמן כדורסל נוער)

טקסט 3

למה עוזבים?

1בסקר שנערך בקרב תלמידים שהשתתפו בעבר בחוג ספורט תחרותי ועזבו אותו, התבקש כל משיב לציין עד שתי סיבות לעזיבה. הטבלה מציגה נתונים לדוגמה לפי קבוצת גיל. הסקר נערך בכמה בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, והמשיבים ענו על השאלון בעילום שם.