🔦 הלילה שבו כבה החשמל
כל אחר הצהריים הרוח שרקה סביב הבית, והגשם הכה בחלונות. אורי עשה שיעורי בית בחדר, הילה הקטנה ראתה סרט, אמא דיברה בטלפון ואבא בישל מרק. ואז, בבת אחת — קליק. הכול כבה. המסך, המנורות, המקרר שזמזם במטבח. הבית נעשה חשוך ושקט.
"אמא!" קראה הילה. "אני פה," ענתה אמא מהסלון. "כולם נשארים במקום. אבא מביא פנסים." אחרי רגע הופיעו שתי קרני אור מהמסדרון: אבא עם פנס גדול ביד אחת, ומנורת קמפינג ביד השנייה. הוא הניח את המנורה באמצע השטיח בסלון, וכולם התאספו סביבה.
אורי הציץ מהחלון. כל הרחוב היה חשוך. גם הפנסים ברחוב כבו, וגם החלונות של השכנים. "כמה זמן זה ייקח?" שאל. "לא יודעים," אמר אבא. "אולי שעה, אולי יותר. בינתיים יש לנו מרק חם על הגז, ויש לנו אחד את השני."
הם אכלו מרק על השטיח, מהקערות, כמו בפיקניק. אחר כך הילה גילתה שאם שמים יד מול הפנס, מופיע צל על הקיר. היא עשתה כלב, ואמא עשתה ציפור שמנופפת בכנפיים. אורי ניסה לעשות פיל, אבל יצא משהו שכולם הסכימו שהוא תפוח אדמה עם אף. הם צחקו עד שכאבה להם הבטן.
"אבא," שאלה הילה, "כשהיית ילד, גם אצלכם כבה החשמל?" אבא חייך. "פעם אחת, אצל סבתא בקיבוץ, החשמל כבה לשלושה ימים, אחרי סערה גדולה. ישנו כולנו בחדר אחד, וסבא סיפר סיפורים כל ערב." "איזה סיפורים?" שאל אורי. ואבא סיפר: על תנין שבא לבקר בבריכה של הקיבוץ — ובסוף התברר שזה צינור ישן. על הפרה שברחה ונמצאה בחדר האוכל. הסיפורים היו מצחיקים, והקול של אבא היה נמוך ושקט.
אחר כך אמא כיבתה לרגע את המנורה ואמרה: "בואו לחלון. רק לרגע." הגשם כבר נחלש, והעננים התחילו להתפזר. ומעל הרחוב החשוך הופיעו כוכבים — הרבה יותר כוכבים ממה שאורי ראה אי פעם מהחלון שלהם. "הם תמיד שם," אמרה אמא. "פשוט האורות של העיר מסתירים אותם."
אורי והילה עמדו בשקט והסתכלו. הם זיהו את העגלה הגדולה, שבעה כוכבים בצורת מצקת, ואמא הראתה איך מוצאים בעזרתה את כוכב הצפון. רחוק, מעבר לגגות, הבהב מטוס קטן, אדום וירוק.
פתאום — קליק. המקרר חזר לזמזם, המנורה במטבח נדלקה, והמסך של הטלוויזיה הבהב. אור לבן מילא את הבית. "חזר החשמל!" אמרה הילה, אבל בקול קצת מאוכזב.
אבא הסתכל על כולם. "מה אתם אומרים," הוא שאל, "נכבה אותו עוד קצת בעצמנו?" אורי חייך. הוא קם וכיבה את האורות, וכולם חזרו לשבת סביב המנורה הקטנה. עוד סיפור אחד. עוד צל אחד על הקיר. עוד כמה דקות של שקט.
כשהלכו לישון, אורי השאיר את התריס פתוח קצת. מהמיטה הוא ראה כמה כוכבים, אלה שהצליחו להאיר גם דרך האורות של העיר. "לילה טוב, כוכבים," לחש. "תודה שבאתם לבקר." ובחדר הסמוך הילה כבר ישנה, עם הפנס הקטן של אבא, כבוי, בתוך היד.