אחות קטנה חדשה

👶כשרומי נולדה, היא הייתה קטנה כל כך שגילי לא האמין. היו לה אצבעות קטנטנות, אף כמו כפתור, ושיער רך כמו נוצה. גילי היה בן ארבע, והוא היה גאה מאוד להיות אח גדול.

אבל אחרי כמה ימים, גילי שם לב למשהו. כל מי שבא לבקר הסתכל רק על רומי. "איזו מתוקה!" אמרו כולם. "אילו עיניים!" וכשרומי בכתה, אמא רצה אליה מיד, גם אם גילי היה באמצע לספר משהו חשוב.

ערב אחד גילי ישב לבד על השטיח, עם הדינוזאור שלו. "אף אחד לא שם לב אליי," הוא לחש לדינוזאור. "כולם אוהבים רק את רומי." הדינוזאור לא ענה, אבל גילי חיבק אותו חזק.

אבא ראה אותו מהמטבח. הוא בא והתיישב לידו על השטיח. "גילי," הוא אמר, "אתה זוכר מה עשינו כשנולדת?" גילי עשה "לא" עם הראש. "החזקתי אותך ככה," אמר אבא ועשה עריסה עם הידיים, "ושרתי לך כל לילה. אמא אמרה שהלב שלה גדל כל כך באותו יום, שהיה צריך להרחיב לה את החולצה." גילי צחקק.

"וכשרומי נולדה," המשיך אבא, "הלב שלנו לא נעשה קטן יותר בשבילך. הוא רק גדל עוד, כדי שיהיה מקום לשניכם. בלב יש תמיד עוד מקום."

באותו רגע רומי התחילה לבכות בחדר. היא בכתה ובכתה. אמא נדנדה אותה, ואבא ניסה לתת לה מוצץ, אבל שום דבר לא עזר. גילי נכנס בשקט לחדר ועמד ליד העריסה. הוא לא ידע מה לעשות, אז הוא עשה את מה שהוא אוהב: הוא שר. את השיר שאמא שרה לו כל ערב, שיר על ירח שיושב על הגג ושומר על הבית.

🎶רומי הפסיקה לבכות. היא פתחה את העיניים הגדולות שלה והסתכלה על גילי. היא שתקה והקשיבה. ואז, לאט לאט, העפעפיים שלה נעשו כבדים, והיא נרדמה.

אמא הסתכלה על גילי בהפתעה. "גילי," היא לחשה, "היא נרגעה בזכותך! היא מכירה את הקול שלך. היא שמעה אותו כל הזמן, עוד כשהייתה בבטן." גילי הרגיש איך הלחיים שלו מתחממות. "אפשר שאני אהיה זה ששר לה?" הוא שאל. "אתה תהיה הזמר הרשמי של רומי," אמר אבא בחגיגיות.

מאותו ערב, בכל לילה, לפני שרומי נרדמה, גילי עמד ליד העריסה ושר לה את השיר על הירח. ולפעמים, כשרומי נרדמה מהר, גילי המשיך לשיר עוד קצת, סתם כי היה לו נעים.

🌙ואחר כך, כשגילי עצמו נכנס למיטה, אמא ישבה לידו, ליטפה לו את השיער ושרה לו את אותו שיר בדיוק. "לילה טוב, הזמר שלי," היא לחשה. "לילה טוב, אמא," לחש גילי. ובחדר הסמוך רומי הקטנה נשמה נשימות קטנות ושקטות, וחלמה, אולי, על אח גדול ששר לה על ירח.