☂️ המטרייה הצהובה הגדולה
ליום ההולדת נתן סבא להדס מטרייה. לא מטרייה קטנה של ילדים, אלא מטרייה גדולה, צהובה כמו חמנייה, עם ידית עץ מעוקלת. "היא גדולה מדי בשבילי," אמרה הדס. "היא בדיוק בגודל הנכון," קרץ סבא. "תראי."
במשך שבועות לא ירד גשם, והמטרייה חיכתה בפינה ליד הדלת. ואז, ביום רביעי אחד, השמיים היו אפורים כבר בבוקר, והדס לקחה את המטרייה לבית הספר. כשהלימודים נגמרו, הטיפות הראשונות התחילו לנקוש על החלונות. הדס לחצה על הכפתור — ופוּף! — עיגול צהוב ענק נפתח מעל הראש שלה.
ליד השער של בית הספר עמד יואב, השכן מהבית הסמוך, עם הכובע על הראש והתיק מעל הכובע. "אין לך מטרייה?" שאלה הדס. יואב עשה "לא" עם הראש. "בוא," אמרה הדס והרימה את המטרייה קצת יותר גבוה. יואב נכנס מתחתיה, והתברר שיש בדיוק מקום לשניים.
בפינת הרחוב, ליד המכולת, עמדה גברת מבוגרת עם שקית מצרכים, וניסתה לכסות את הלחם בכף היד. "את רוצה לבוא איתנו?" שאלה הדס. "אנחנו הולכים לאותו כיוון." הגברת חייכה ונכנסה מתחת למטרייה. עכשיו הם היו שלושה, צמודים קצת, אבל יבשים.
בתחנת האוטובוס ישבו על הספסל ילד קטן ואבא שלו. הגג של התחנה היה שבור בדיוק מעליהם, והטיפות נפלו להם על הברכיים. "בואו," קראה הדס, וכולם עמדו יחד מתחת לעיגול הצהוב עד שהאוטובוס הגיע. הילד הקטן נופף לשלום מהחלון כל עוד יכול היה לראות אותם.
ולבסוף, ליד הגדר של הבית, ראתה הדס חתול אפור ורטוב, מכווץ מתחת לשיח. הדס התכופפה והניחה את המטרייה הפתוחה על הארץ, ממש מעל השיח, כמו גג. החתול הציץ החוצה, ניער טיפות מהשפם ונשאר לשבת מתחת לגג הצהוב.
"אבל עכשיו את תירטבי!" אמר יואב. הדס צחקה. "הבית שלי פה," היא אמרה והצביעה על הדלת. "שלוש קפיצות ואני בפנים." היא קפצה שלוש קפיצות בשלוליות — ספלאש, ספלאש, ספלאש — והגיעה הביתה רטובה ומחייכת.
בערב, כשהגשם נרגע, הדס יצאה עם אבא להחזיר את המטרייה. החתול כבר הלך, אבל מתחת לשיח נשאר עיגול קטן של אדמה יבשה. אבא הרים את המטרייה וניער אותה. "סבא צדק," אמרה הדס. "היא בדיוק בגודל הנכון. היה מתחתיה מקום ליואב, לגברת עם הלחם, לילד מהתחנה ואפילו לחתול." "כן," אמר אבא. "מטרייה גדולה זה טוב. אבל מה שבאמת עושה אותה גדולה, זה מי שמחזיק אותה."
באותו לילה הגשם חזר, רך ושקט. הדס שכבה במיטה והקשיבה לטיפות על התריס. המטרייה הצהובה עמדה פתוחה באמבטיה והתייבשה. הדס חשבה על החתול האפור וקיוותה שהוא מצא מקום יבש וחם. ואחר כך חשבה על כל הפרצופים שחייכו מתחת לעיגול הצהוב, ונרדמה עם חיוך משלה.