בדרך כלל מציבים את אור המפתח בצד אחד, בזווית של בערך 45 מעלות מהמצלמה ומעט מעל גובה העיניים. כך הוא מאיר את רוב הפנים ויוצר צל עדין בצד השני, שנותן לפנים צורה ועומק.
אור מפתח יכול להיות רך — למשל חלון עם וילון לבן, או מנורה שמכוונת דרך בד לבן (בזהירות, ובלי שהבד ייגע במנורה) — או קשה, כמו שמש ישירה. אור רך מחמיא ונעים; אור קשה יוצר צללים חדים ודרמטיים.
מיקום שגוי של אור המפתח יוצר בעיות: אור ישר מלמעלה עושה צללים מתחת לעיניים, ואור ישר מלמטה — כמו פנס מתחת לסנטר — נראה מפחיד. לפעמים זה בדיוק מה שרוצים, למשל בסיפור רוחות.

