שתי מערכות של שיניים
לאדם יש שתי מערכות שיניים במהלך החיים. הראשונה היא שיני החלב — עשרים שיניים קטנות שמתחילות לצמוח בגיל התינוקות. בסביבות גיל שש הן מתחילות להתנדנד ולנשור, ובמקומן צומחות השיניים הקבועות. למבוגר יש בדרך כלל 32 שיניים קבועות, כולל ארבע ״שיני בינה״ שצומחות מאוחר, ולפעמים לא צומחות בכלל.
עובדה שהרבה הורים לא יודעים: בסביבות גיל שש צומחת טוחנת קבועה ראשונה מאחורי שיני החלב האחרונות, בלי שנפלה לפניה שן. בגלל זה חושבים לפעמים שזו עוד שן חלב — אבל היא נשארת לכל החיים, וחשוב במיוחד לצחצח אותה היטב.
טעות נפוצה היא לחשוב ששיני חלב לא חשובות כי הן נושרות ממילא. אבל הן עוזרות ללעוס ולדבר, והן שומרות את המקום לשיניים הקבועות שיצמחו אחריהן.
לכל שן תפקיד
החותכות הן השיניים השטוחות שבקדמת הפה, והן חותכות ביסים — כמו כשנוגסים בתפוח. הניבים, משני הצדדים, מחודדים ועוזרים לקרוע מזון. מאחוריהם נמצאות הטוחנות, שיש להן משטח רחב עם בליטות, והן טוחנות ומועכות את האוכל לפני הבליעה. הלעיסה היא השלב הראשון של העיכול.
לכל שן יש כותרת — החלק שרואים מעל החניכיים — ושורש שמחזיק אותה בתוך עצם הלסת. הכותרת מכוסה באמייל, החומר הקשה ביותר בגוף. מתחתיו יש שכבה רכה יותר, ובמרכז השן — מוך השן, שבו עוברים כלי דם ועצבים. לכן חור עמוק בשן כואב.
איך נוצר חור בשן
בפה חיים תמיד חיידקים. הם יוצרים על השיניים שכבה דביקה ושקופה שנקראת רובד. כשאנחנו אוכלים מתוק — ממתקים, שתייה ממותקת ואפילו מיץ — חיידקי הרובד ניזונים מהסוכר ומפרישים חומצה. החומצה ממיסה לאט את האמייל, ועם הזמן נוצר חור. זו עששת.
חשוב לא רק כמה סוכר אוכלים אלא גם כמה פעמים. נשנוש מתוק לאורך כל היום חושף את השיניים לחומצה שוב ושוב. לכן עדיף לאכול מתוק פעם אחת, עם הארוחה, ולשתות מים.
צחצוח נכון
מצחצחים פעמיים ביום — בבוקר ולפני השינה — במשך כשתי דקות, במשחה עם פלואוריד, חומר שמחזק את האמייל. מברישים את כל הצדדים של כל שן: החיצוני, הפנימי ומשטח הלעיסה, בתנועות קטנות ועדינות, וגם את קו החניכיים. אפשר להבריש בעדינות גם את הלשון. ילדים צעירים צריכים עזרה ובדיקה של מבוגר.
ביקור אצל רופא שיניים לבדיקה קבועה עוזר לגלות בעיות כשהן עוד קטנות. ובספורט עם סיכון למכות בפה, כמו כדורסל או אופניים, כדאי להיזהר במיוחד על השיניים הקדמיות.
ניסוי: מה חומצה עושה לקליפה קשה
שימו ביצה טרייה ולא מבושלת בכוס ומלאו חומץ עד שהביצה מכוסה. תוך דקות יופיעו בועות קטנות על הקליפה. השאירו את הכוס יום או יומיים, ותגלו שהקליפה הקשה כמעט נעלמה. קליפת הביצה עשויה מחומר שמכיל סידן, והחומצה ממיסה אותו. האמייל שונה מקליפת ביצה, אבל גם הוא נפגע מחומצה — זו בדיוק הסיבה שחומצה שחיידקים מייצרים מסוכר מזיקה לשיניים. בסוף הניסוי זרקו את הביצה ושטפו ידיים.