מסע אל מרכז כדור הארץ
אילו יכולנו לחפור בור מכאן ועד מרכז כדור הארץ, היינו צריכים לחפור יותר מ־6,000 קילומטרים. בפועל, הקידוח העמוק ביותר שבני אדם ביצעו הגיע לעומק של קצת יותר מ־12 קילומטרים בלבד — שריטה קטנטנה על פני השטח. ככל שיורדים עמוק יותר, החום והלחץ גדלים מאוד, ולכן אי אפשר להגיע לשם.
אם כך, איך אנחנו יודעים מה יש בפנים? המדענים ״מקשיבים״ לרעידות אדמה. רעידה יוצרת גלים שעוברים דרך כל כדור הארץ, והם משנים מהירות וכיוון כשהם עוברים בין חומרים שונים — מוצקים ונוזלים, צפופים ופחות צפופים. מכשירים שפזורים בכל העולם קולטים את הגלים, ומתוך התבנית אפשר לשרטט את השכבות. זה קצת כמו לנחש מה יש בתוך מתנה סגורה לפי הצליל כשמנערים אותה.
הקרום: הקליפה שעליה אנחנו חיים
הקרום הוא השכבה החיצונית והדקה ביותר. מתחת לאוקיינוסים הוא דק יחסית, בערך 5 עד 10 קילומטרים, ומתחת ליבשות הוא עבה יותר — עשרות קילומטרים. ביחס לגודל כדור הארץ, הקרום דק כמו קליפה של תפוח.
הקרום, יחד עם החלק העליון של המעטפת, שבור לחלקים גדולים שנקראים לוחות טקטוניים. הלוחות זזים לאט מאוד — כמה סנטימטרים בשנה, בערך בקצב שבו גדלות הציפורניים שלנו. התזוזה הזאת גורמת לרעידות אדמה, יוצרת הרים ומזינה הרי געש.
המעטפת: סלע חם שזורם לאט
המעטפת היא השכבה העבה ביותר, ויש בה רוב הנפח של כדור הארץ. היא חמה מאוד, וככל שיורדים בה החום עולה.
טעות נפוצה היא לחשוב שהמעטפת היא ים של לבה רותחת. בפועל רוב המעטפת היא סלע מוצק. אבל בגלל החום והלחץ העצומים, הסלע הזה יכול לזרום לאט מאוד במשך מיליוני שנים — קצת כמו פלסטלינה חמה או כמו קרחון שזורם במורד הר. הזרימה האיטית הזאת עוזרת להזיז את הלוחות שמעליה. רק במקומות מסוימים נוצר סלע מותך, מאגמה, שעולה כלפי מעלה ומזין הרי געש.
הגלעין: לב של מתכת
במרכז כדור הארץ נמצא הגלעין, שעשוי בעיקר מברזל ומניקל. יש לו שני חלקים. הגלעין החיצוני נוזלי — מתכת מותכת שזורמת. התנועה שלה יוצרת את השדה המגנטי של כדור הארץ, ובזכותו המחט של מצפן פונה צפונה. השדה המגנטי גם מגן עלינו מחלק מהחלקיקים שמגיעים מהשמש.
הגלעין הפנימי חם עוד יותר — אלפי מעלות — ובכל זאת הוא מוצק. הסיבה היא הלחץ העצום של כל השכבות שמעליו, שלא מאפשר למתכת להתנהג כמו נוזל.
מודל: כדור הארץ בביצה
בקשו ממבוגר לבשל ביצה קשה ולצנן אותה. בעזרת סכין, והשגחה של מבוגר, חתכו אותה לשניים, עם הקליפה. הקליפה הדקה והסדוקה היא הקרום, השבור ללוחות; החלבון הוא המעטפת; והחלמון הוא הגלעין. אפשר גם לבנות מודל מפלסטלינה: כדור קטן צהוב לגלעין הפנימי, שכבה כתומה לגלעין החיצוני, שכבה עבה אדומה למעטפת ושכבה דקה חומה לקרום — ולחתוך בחוט כדי לראות את השכבות.