כשמכניסים חפץ למים, הוא דוחק הצידה חלק מהמים. המים ״דוחפים בחזרה״ כלפי מעלה. ארכימדס, מדען יווני שחי לפני יותר מאלפיים שנה, גילה שכוח העילוי שווה למשקל המים שהגוף דחק הצידה. אם הכוח הזה מספיק כדי להחזיק את משקל הגוף — הוא צף. אם לא — הוא שוקע.
זה מסביר איך אוניית ברזל ענקית צפה. גוש ברזל קטן שוקע, אבל לאונייה יש צורה של קערה גדולה ומלאת אוויר, שדוחקת הצידה כמות עצומה של מים. משקל המים האלה שווה למשקל האונייה, ולכן היא צפה. מאותה סיבה כדור פלסטלינה שוקע, אבל אם מעצבים את אותה פלסטלינה לסירה — היא צפה.
טעות נפוצה היא לחשוב שרק דברים קלים צפים. בול עץ ענק וכבד צף, ומסמר קטן וקל שוקע. מה שקובע הוא היחס בין המשקל לבין הנפח — כלומר הצפיפות — וגם הצורה. בים המלח קל במיוחד לצוף, כי המים שם מלוחים מאוד ולכן ״דוחפים״ חזק יותר.