המשאבה שלא נחה לרגע
מידע · כיתה ח׳ · 7 שאלות
שימו יד על החזה, קצת שמאלה מהאמצע. מה שאתם מרגישים הוא העבודה של אחד האיברים החרוצים ביותר בגוף: הלב. הוא פועם עוד לפני שנולדנו, וממשיך בלי הפסקה, ביום ובלילה, בשינה ובערות, כל החיים. אצל אדם מבוגר במנוחה הוא פועם בדרך כלל בין שישים למאה פעמים בדקה. אם נחשב, זה יותר ממאה אלף פעימות ביממה, ומיליארדי פעימות במהלך החיים.
מה בעצם הלב עושה? הוא משאבה. תפקידו להזרים דם לכל חלקי הגוף. הדם נושא חמצן מהריאות וחומרי מזון מהמעיים אל כל תא ותא, ולוקח מהתאים פסולת, כמו פחמן דו־חמצני, כדי שהגוף ייפטר ממנה. במנוחה מזרים הלב כחמישה ליטרים של דם בכל דקה, כמעט כל הדם שבגוף. במאמץ גופני, כשהשרירים צריכים יותר חמצן, הוא פועם מהר יותר ומזרים כמויות גדולות פי כמה.
הלב הוא שריר, בערך בגודל של אגרוף, ויש בו ארבעה חללים: שתי עליות למעלה ושני חדרים למטה. הצד הימני והצד השמאלי פועלים כמו שתי משאבות צמודות. הצד הימני מקבל מהגוף דם שכבר מסר את החמצן שלו, ושולח אותו לריאות. בריאות הדם נפטר מפחמן דו־חמצני ומקבל חמצן חדש, וחוזר אל הצד השמאלי של הלב. משם הוא נשלח בכוח אל כל הגוף, דרך העורק הגדול ביותר, אבי העורקים. מכיוון שהצד השמאלי צריך לדחוף את הדם לכל הגוף, הדופן שלו עבה וחזקה יותר.
הלב גם אינו צריך הוראה מהמוח כדי לפעום. בתוך דופן הלב יש קבוצה קטנה של תאים מיוחדים, "קוצב הלב הטבעי", ששולחת אותות חשמליים בקצב קבוע. כל אות כזה מתפשט בשריר הלב וגורם לו להתכווץ. המוח יכול להאיץ את הקצב או להאט אותו, למשל כשאנחנו מתרגשים או נחים, אבל הפעימה עצמה מתחילה בלב. את האותות החשמליים האלה מודד רופא בבדיקה שנקראת אק״ג. כשהקוצב הטבעי אינו עובד כראוי, אפשר להשתיל בגוף קוצב מלאכותי, מכשיר קטן ששולח את האותות במקומו.
בין החללים יש מסתמים, מעין דלתות קטנות שנפתחות רק לכיוון אחד. הם מבטיחים שהדם יזרום תמיד קדימה ולא יחזור לאחור. הצליל המוכר של פעימת הלב, אותו "טוק־טוק" שהרופא שומע במכשיר שלו, הוא בעיקר קול הסגירה של המסתמים האלה.
היום כל תלמיד לומד שהדם זורם במעגל, אבל במשך מאות שנים חשבו אחרת. רופאים רבים האמינו שהדם נוצר בכבד כל הזמן מהמזון שאנחנו אוכלים, ונספג בגוף, כמו מים באדמה. מי שהראה שהדם אינו נוצר מחדש כל הזמן אלא מסתובב במעגל היה רופא אנגלי בשם ויליאם הארווי. בשנת 1628 פרסם ספר שבו הציג ניסויים וחישובים. אחד החישובים שלו היה פשוט ומבריק: הוא העריך כמה דם הלב מזרים בכל פעימה, כפל במספר הפעימות, וגילה שבתוך שעה הלב מזרים כמות דם גדולה בהרבה ממשקל הגוף כולו. אי אפשר שהגוף ייצר כל כך הרבה דם חדש בכל שעה. המסקנה הייתה שאותו דם חוזר שוב ושוב.
הרעיון של הארווי לא התקבל מיד. רבים לעגו לו, ונדרשו שנים עד שהשתכנעו. החלק החסר בתמונה התגלה רק אחרי מותו: נימים, כלי דם דקים מאוד שמחברים בין העורקים לוורידים, ואפשר לראות אותם רק במיקרוסקופ. עכשיו המעגל היה שלם.
אפשר לפגוש את הלב גם בלי מכשיר. הניחו שתי אצבעות על צד הצוואר, מתחת לזווית הלסת, או על פנים פרק כף היד, מתחת לאגודל. מה שתרגישו הוא הדופק: גל של לחץ שעובר בעורקים בכל פעם שהלב מתכווץ. ספרו את הפעימות במשך חמש־עשרה שניות, והכפילו בארבע, וקיבלתם את מספר הפעימות בדקה. עכשיו קפצו במקום דקה אחת, ומדדו שוב. הדופק עלה, כי השרירים ביקשו יותר חמצן, והלב ענה מיד. אחרי כמה דקות של מנוחה הדופק ירד שוב. אצל ספורטאים מאומנים הדופק במנוחה נמוך לעיתים קרובות מהרגיל, כי הלב שלהם חזק יותר ומזרים יותר דם בכל פעימה, ולכן הוא צריך לפעום פחות.
כמו כל שריר, גם הלב מתחזק מאימון. פעילות גופנית קבועה, כמו הליכה מהירה, ריצה, שחייה או רכיבה על אופניים, עוזרת לו לעבוד ביעילות. גם תזונה מאוזנת, שינה מספקת והימנעות מעישון שומרות עליו. הוא עובד בשבילנו כל רגע, בלי שנבקש. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לדאוג לו, כמו שהוא דואג לנו, בכל רגע ורגע מחיינו.