בשבח השפה השלישית
מאמר דעה · כיתה ח׳ · 7 שאלות
כשאני מספרת לחברים שאני לומדת ספרדית, בשעה פנויה בערב, בלי ציון ובלי מבחן, הם מסתכלים עליי בפליאה. "בשביל מה?" הם שואלים. "יש אנגלית, יש תוכנות תרגום, ובקרוב הטלפון יתרגם לך כל משפט בזמן אמת." השאלה הוגנת. בעולם שבו מכונה מתרגמת מכל שפה לכל שפה, למה להשקיע שנים בלימוד שפה נוספת? אני רוצה לנסות לענות.
הסיבה הראשונה היא שתרגום אינו העברה של מילים, אלא של עולם. כשסבתא שלי, שגדלה בבית שדיברו בו לאדינו, אומרת ביטוי מסוים, אני יכולה לתרגם אותו מילה במילה, ועדיין לא להבין למה כולם צוחקים. בכל שפה יש בדיחות, פתגמים, דרכי נימוס ומילים שאין להן מקבילה מדויקת בשפות אחרות. מי שלומד שפה, לומד גם את האנשים שמדברים בה: מה מצחיק אותם, מה מכעיס אותם, איך הם מברכים ואיך הם נפרדים. תוכנה יכולה לתרגם את המשפט, אבל לא את החיוך שמאחוריו.
הסיבה השנייה היא הקשר האנושי. דמיינו שאתם מטיילים בחו״ל ושואלים מישהו על הדרך. אם תדברו אליו דרך הטלפון, הוא יענה לכם בנימוס. אם תנסו, אפילו בשגיאות, לדבר בשפה שלו, כנראה שתראו את הפנים שלו משתנות. כשאתה מתאמץ ללמוד את השפה של מישהו, אתה אומר לו בלי מילים: אתה חשוב לי מספיק כדי שאתאמץ. שום מכשיר לא יכול להגיד את זה בשבילך.
הסיבה השלישית קשורה דווקא לעברית. כשלומדים שפה זרה, מתחילים פתאום לשים לב לשפה שלך. למה אומרים בעברית "אני רעב" ולא "יש לי רעב", כמו בשפות אחרות? למה לכל שם עצם יש מין? שאלות שלא שאלתי מעולם עלו כשלמדתי ספרדית, ופתאום הבנתי את העברית שלי טוב יותר. שפה נוספת היא כמו מראה: היא מראה לך את מה שהיה כל כך מוכר, שלא ראית אותו.
יש גם סיבה פשוטה יותר: זה מהנה. יש רגע מיוחד, שכל מי שלמד שפה מכיר, שבו אתה מבין בפעם הראשונה בדיחה, שיר או סצנה בסרט, בלי לתרגם בראש. הרגע הזה שווה את כל השעות של שינון פעלים.
את הרגע הזה חוויתי לפני כמה חודשים. שמעתי שיר ברדיו, שיר שאהבתי עוד לפני שלמדתי ספרדית, ופתאום הבנתי את המילים. התברר שהשיר שחשבתי שהוא שמח הוא בעצם שיר געגועים, על בית שהזמר עזב. אחרי שנתיים של אהבה לשיר, הכרתי אותו בפעם הראשונה. ישבתי בחדר ובכיתי קצת, ולא ידעתי אם זה בגלל השיר או בגלל ההתרגשות שהבנתי אותו.
אני יודעת מה יגידו המתנגדים. שזה לוקח שנים. שבלי להשתמש בשפה כל יום שוכחים אותה. שעדיף להשקיע את הזמן במקצוע שיעזור במבחנים או בעבודה בעתיד. ויש בזה צדק: לימוד שפה דורש התמדה, ולא כל אחד ירצה או יוכל להקדיש לו זמן. גם אני לא אדבר ספרדית מושלמת בעוד שנה. אבל אני לא חושבת שהשאלה היא אם אגיע לשלמות. גם ספרדית חלקית פותחת לי דלתות: לשיר שאני מבינה, לשיחה קצרה עם תיירת ברחוב, לחברה חדשה בקבוצה בינלאומית ברשת.
ובישראל, לדעתי, יש לנו סיבה נוספת. אנחנו חיים בארץ שבה מדברים עברית, ערבית, רוסית, אמהרית, צרפתית, אנגלית ועוד שפות רבות. השכן שלנו, המוכר בשוק, החבר לכיתה, כל אחד מהם מביא איתו עולם. אם כל אחד מאיתנו ילמד, ולו קצת, עוד שפה אחת מהשפות שסביבו, נבין זה את זה טוב יותר.
וזה לא חייב להיות מסובך. אפשר להתחיל ממשהו קטן: עשר מילים חדשות בשבוע, שיר אחד שמבינים, משפט ברכה בשפה של השכנה מהקומה השנייה. אפשר להיעזר באפליקציות, בסרטים עם כתוביות ובשיחות עם סבים וסבתות שמדברים שפה אחרת. העיקר הוא להתמיד, ולא לפחד לטעות. כל דובר של כל שפה שמח בדרך כלל לשמוע מישהו מנסה, גם אם המבטא עוד לא מושלם. ומי שמתחיל בגיל שלנו, כך אני מקווה, יגלה בעוד כמה שנים שהשפה הזאת כבר חלק ממנו, כמו חבר ותיק שאפשר לחזור אליו בכל פעם מחדש.
אז כשחברים שואלים אותי "בשביל מה?", אני כבר יודעת מה לענות. לא בשביל המבחן, ולא בשביל קורות החיים. בשביל לראות את העולם, ואת עצמי, דרך עוד חלון אחד. ומי יודע, אולי יום אחד אפגוש מישהו שידבר איתי דווקא בשפה הזאת, ואבין אותו בלי שום מכשיר ביד.