כביש מהיר בשמיים: נדידת הציפורים מעל ישראל
מידע · כיתה ז׳ · 7 שאלות
פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, השמיים מעל ישראל הופכים לאחד הכבישים העמוסים בעולם. אלא שבכביש הזה אין מכוניות, אלא ציפורים: חסידות, עגורים, שקנאים, עיטים, דורסים קטנים ומינים רבים של ציפורי שיר. לפי ההערכות, מאות מיליוני ציפורים עוברות מעל הארץ בכל שנה, ולכן ישראל נחשבת לאחד המקומות הטובים בעולם לצפייה בנדידה.
למה דווקא כאן? כדי להבין, כדאי להסתכל על מפה. ישראל נמצאת בנקודת מפגש של שלוש יבשות: אירופה, אסיה ואפריקה. ציפורים רבות מקננות באביב ובקיץ באירופה ובאסיה, שם יש בעונה הזאת אוכל בשפע וימים ארוכים להאכלת הגוזלים. בסתיו, כשמתקרר והאוכל מתמעט, הן עפות דרומה לאפריקה, ובאביב הן חוזרות. ישראל היא מעין מסדרון צר ביניהן: ממערב נמצא הים התיכון, ממזרח המדבר, והדרך היבשתית הקצרה עוברת בדיוק כאן.
לציפורים גדולות, כמו חסידות ועיטים, יש סיבה נוספת להעדיף את הדרך הזאת. הן אינן מנפנפות בכנפיים כל הדרך, כי זה מעייף מאוד. במקום זאת הן דואות על זרמי אוויר חם שעולים מהאדמה כשהשמש מחממת אותה. זרמים כאלה נוצרים מעל היבשה, אבל כמעט לא מעל הים. לכן הציפורים הדואות נמנעות מלחצות את הים התיכון, ומעדיפות לעקוף אותו דרך ישראל.
איך ציפור שלא טסה מעולם במסלול הזה יודעת לאן לעוף? חוקרים גילו שלציפורים יש כמה כלים לניווט. הן נעזרות במיקום השמש ביום ובכוכבים בלילה, מזהות נהרות, רכסי הרים וקווי חוף, ויכולות גם לחוש את השדה המגנטי של כדור הארץ, כמו מצפן פנימי. לפני המסע הן אוכלות הרבה וצוברות שומן, שהוא הדלק שלהן לדרך. ויש מקומות בישראל שבהם אפשר לראות את המחזה מקרוב: באביב, למשל, עוברים מעל אילת אלפי עופות דורסים בדרכם צפונה, וצפרים מכל העולם מגיעים לצפות בהם.
הנדידה היא מסע מסוכן. הציפורים צריכות לצבור כוחות לפני הדרך, למצוא מקומות מנוחה ואוכל באמצע, ולהתמודד עם סערות, עם חום ועם טורפים. רבות מהן עוצרות בישראל כדי לנוח ולאכול, ויש כאלה שנשארות כאן כל החורף.
גם לבני האדם יש תפקיד בסיפור. בעבר צדו ציפורים נודדות רבות, ובמקומות מסוימים בעולם עדיין צדים אותן. בתי גידול שבהם עצרו לנוח, כמו ביצות, יובשו לטובת חקלאות ובנייה. בישראל יובשה בשנות החמישים רוב ביצת החולה, ושנים אחר כך הוחלט להציף מחדש חלק מהעמק, ולהחזיר לו אגם קטן. מאז חזרו לשם ציפורים רבות.
הדוגמה המפורסמת ביותר היא העגורים בעמק החולה. בכל חורף מגיעים לעמק עשרות אלפי עגורים, ומאות אלפים עוברים מעל הארץ. בעבר רובם רק עברו כאן בדרכם, אבל לאורך השנים יותר ויותר עגורים בחרו להישאר, בין השאר בזכות השדות החקלאיים שבעמק, שבהם הם מוצאים מזון. כדי שהעגורים לא יאכלו את היבולים, החקלאים וגופי הטבע מפזרים להם מזון במקום מוגדר. כך נשמרים גם השדות וגם הציפורים, והעמק הפך לאתר שמושך מבקרים מכל העולם.
לנדידה מעל ישראל יש גם צד מורכב. כשמאות מיליוני ציפורים עוברות באותו מרחב אווירי, הן עלולות להתנגש במטוסים. בישראל פיתחו שיטות למעקב אחרי להקות הנודדות, כדי להזהיר טייסים ולהקטין את הסכנה. חוקרים עוקבים גם אחרי ציפורים בודדות בעזרת משדרים קטנים, ולומדים מהם על הנתיבים, על המהירות ועל המקומות שבהם הציפורים עוצרות.
הנדידה מזכירה לנו שגבולות בין מדינות אינם קיימים בשביל הציפורים. ציפור שמקננת באירופה וחורפת באפריקה זקוקה למקומות מנוחה בכל הדרך. לכן שמירה על בתי הגידול שלהן, ובהם ביצות, שדות ושטחים פתוחים, היא משימה שמשותפת למדינות רבות. ובפעם הבאה שתראו בסתיו להקה של חסידות חגה בשמיים, תדעו שהיא באמצע מסע של אלפי קילומטרים, ושהיא עוברת דווקא מעליכם.