פתגם הוא כמו עצה קטנה שעוברת מדור לדור. הוא קצר וקל לזכור, ולרוב יש בו משהו קליט — חריזה, ניגוד או תמונה. ״רחוק מהעין, רחוק מהלב״ אומר שכשלא רואים מישהו זמן רב, חושבים עליו פחות. ״אין עשן בלי אש״ אומר שלשמועה יש בדרך כלל סיבה כלשהי.
פרקי אבות הוא אוסף של אמרות חכמים מתקופת המשנה, ורבות מהן הפכו לפתגמים. ״איזהו חכם? הלומד מכל אדם״ — חכם אמיתי מוכן ללמוד מכל אחד. ״לא הביישן למד״ — מי שמתבייש לשאול מתקשה ללמוד. ״אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו״ — שופטים לפי התוכן ולא לפי המראה.
כדי להבין פתגם שואלים שלוש שאלות: מה כתוב בו כפשוטו? איזו תמונה הוא מצייר? ובאיזה מצב בחיים אפשר להשתמש בו? חשוב להבדיל בין פתגם לניב: ניב הוא צירוף שמשתלב בתוך משפט, ופתגם הוא משפט שלם בפני עצמו, ויש בו לקח.

