מילה בעברית בנויה משורש ומתבנית. לפעלים התבנית נקראת בניין, ולשמות היא נקראת משקל. כדי לתת שם למשקל משתמשים באותיות ק־ט־ל במקום אותיות השורש. ״משקל מקטל״, למשל, פירושו מ׳ בהתחלה ואחריה שלוש אותיות השורש: מטבח, משרד, מגרש. גם התנועות, כלומר הצליל, הן חלק מהמשקל.
משקלים מוכרים: משקל קטל, שבו האות האמצעית נשמעת חזקה, משמש לבעלי מקצוע (נגר, גנן, דייג). משקל קטלן משמש לתכונה או להרגל של אדם (פחדן, סקרן, ביישן). משקל מקטל משמש למקומות (מטבח, מפעל), ובצליל אחר גם לכלים (מזלג, מפתח). משקל קטלת משמש למחלות (שפעת, צהבת).
כדאי לזכור שהמשמעות המשותפת היא נטייה נפוצה, לא חוק בלי יוצאים מן הכלל: ״מגדל״ נראה כמו ״מגרש״, אבל אינו מקום שעושים בו פעולה. המשקלים עוזרים גם לחדש מילים: מי ששומע מילה חדשה במשקל של בעלי מקצוע מנחש מיד שמדובר באדם שעוסק במשהו.