המילה ״חיווי״ פירושה מסירת מידע. רוב המשפטים שאנחנו כותבים הם משפטי חיווי: ״אחי בן שבע״, ״הספרייה נפתחת בשמונה״. גם משפט שמספר על משהו שלא קרה הוא חיווי: ״לא הלכתי לים״ — זה מידע, ולכן זה משפט חיווי.
לכל סוג משפט יש מטרה משלו. משפט שאלה מבקש מידע ומסתיים בסימן שאלה. משפט קריאה מביע רגש חזק ומסתיים בסימן קריאה: ״איזה יום נפלא!״. משפט ציווי מבקש ממישהו לעשות משהו: ״סגור את החלון״. משפט החיווי פשוט מספר.
מקרה מבלבל: משפט שמספר על שאלה. ״הוא שאל מתי האוטובוס יוצא.״ יש בו מילת שאלה, אבל הוא מוסר מידע — מה הוא שאל — ולכן זה משפט חיווי ובסופו נקודה. מקרה הפוך: ״אפשר לסגור את החלון?״ הוא שאלה בצורה, אבל בעצם בקשה מנומסת.