כשמדברים, הקול עולה ויורד ואנחנו עוצרים לנשום. בכתיבה אין קול, ולכן סימני הפיסוק עושים את העבודה. נקודה (.) מסיימת משפט שמספר משהו. סימן שאלה (?) בא בסוף שאלה. סימן קריאה (!) בא אחרי רגש חזק או בקשה נמרצת. פסיק (,) הוא עצירה קצרה בתוך משפט — ברשימה, בפנייה למישהו בשמו או בין חלקי משפט ארוך.
נקודתיים (:) באות לפני רשימה, לפני הסבר או לפני דברים שמישהו אמר. מירכאות (״ ״) מקיפות את המילים המדויקות שמישהו אמר, או שם של ספר או שיר. סוגריים מקיפים הערה או הסבר קטן, והמקף מחבר מילים שהן כמעט מילה אחת, כמו ״דו־שיח״.
פיסוק יכול לשנות משמעות. ״בוא נאכל, סבא״ היא הזמנה לארוחה עם סבא, ובלי הפסיק המשפט נשמע מצחיק ומבהיל. טעות נפוצה היא לשים כמה סימני קריאה ברצף — סימן אחד מספיק. בעברית בדרך כלל לא שמים פסיק לפני ה־ו׳ שמחברת את הפריט האחרון ברשימה.

