״תיבה״ היא מילה עתיקה שפירושה ״מילה״, ולכן ״ראשי תיבות״ פירושו ״ההתחלות של המילים״. יש ראשי תיבות שהוגים כמו מילה רגילה, כמו ״צה״ל״ ו״תנ״ך״, ויש שקוראים בהם את המילים המלאות — ״ע״י״ נקרא בדרך כלל ״על ידי״.
הכלל לכתיבה: הגרשיים נכתבים לפני האות האחרונה, בלי קשר למספר המילים — ״רמב״ם״, ״חז״ל״, ״מנכ״ל״. כשמקצרים מילה אחת ולא צירוף, משתמשים בגרש אחד בסוף: ״גב׳״ במקום ״גברת״, ״מס׳״ במקום ״מספר״. כשמוסיפים אות שימוש, הגרשיים נשארים לפני האות האחרונה: ״בצה״ל״, ״מהתנ״ך״.
צריך להבדיל בין ראשי תיבות להלחמים. ״רמזור״ הוא חיבור של ״רמז״ ו״אור״, ו״מדרחוב״ של ״מדרכה״ ו״רחוב״ — אלה לא ראשי תיבות, והם נכתבים בלי גרשיים. בכתיבת עבודה כדאי לכתוב בפעם הראשונה את הצירוף המלא ואחריו את הקיצור בסוגריים.