בלאס עבד שנים רבות על תכנון מפעלי מים בארץ, שבה המים היו תמיד מעטים ויקרים. לפי הסיפור שסיפר, בשנות ה־30 הוא ראה עץ שגדל הרבה יותר טוב מהעצים לידו, וגילה שצינור דולף מטפטף מים בדיוק אל שורשיו. הוא הבין שאפשר להשקות כל צמח בנפרד, טיפה אחרי טיפה, ולחסוך המון מים.
רק כשהופיעו צינורות פלסטיק זולים, עשרות שנים אחר כך, הוא יכול היה לבנות טפטפת מעשית. בסוף שנות ה־50 או בתחילת שנות ה־60 (המקורות חלוקים) הוא רשם פטנט, וב־1965 חתם עם קיבוץ חצרים בנגב על הקמת מפעל, שהתחיל לייצר טפטפות ב־1966.