כמעט כל מה שידוע על בי שנג מגיע מספר של המלומד הסיני שן קואו, שתיאר את השיטה: אותיות מחימר שרוף, מסודרות על לוח מתכת עם שעווה, שמדפיסים מהן ואחר כך מפרקים ומשתמשים בהן שוב. זה היה כ־400 שנה לפני גוטנברג.
למה השיטה לא החליפה את גלופות העץ בסין? כי בכתב הסיני יש אלפי סימנים שונים, ולמצוא ולסדר כל כך הרבה אותיות היה קשה מאוד. רק כשהרעיון הגיע לכתב עם מעט אותיות — הוא הפך למהפכה.